עודד שלומות
גם היום, שישי 10/1/25, נערכה בכפר ורדים צעדת הזדהות לתמיכה ותקווה לחזרתה של רומי גונן (בחיים!) ועוד 97 החטופים שהופקרו לגורלם: מי לשיקום ומי לקבורה.
בכרמיאל נערכה “משמרת 101”.
אפרת גליק (תושבת מעלות, בעבר מנהלת מתי”א מעלות. מורה לחינוך מיוחד בבי״ס אמירים בעבר) הקריאה.
אריאל סבן, תלמידת י”א באמירים, שרה.
דלית שלוש תיארה את תחושותיה מ”משמרת 101″ בכרמיאל.
איתן גונן אמר כי האפשרות היחידה לשחרור החטופים, זו עסקה. כן תיאר איך מטה החטופים מגייס את עולם הכדורגל (משחק של המשפחות עם ותיקי הכדורגל) לתמיכה.
ומיטל גונן-וייס הזמינה את כולם להשתתף ולתמוך באתגרומי 3.
אפרת גליק:
היום הוא יום צום עשרה בטבת, אז אתמול התכוננו- שתינו הרבה כדי שיהיו רזרבות.
היום הוא יום צום שמתחיל בבוקר ומסתיים בערך ב17:00 אז אנחנו מכינים את ארוחת סוף הצום ומקדימים את קבלת שבת.
ואני חושבת עליה… לא נתנו לה זמן להתכונן, היא לא שתתה לפני שנחטפה. ואני חושבת עליה ומקווה שהיא מתכננת את סוף הסיוט.
אבל הסיוט שלה ארוך והוא לא נגמר כבר 462 ימים. אין סעודת סיום הצום…
ואני צמה היום, למרות שלא תמיד אני מקפידה. אני צמה היום גם כי אני רוצה קצת להזדהות איתה ואיתו ואיתם… וגם כי אני רוצה לפנות לקב״ה ולומר לו שאני מוכנה לצום, אבל בבקשה – לא עוד תאריכים עצובים בלוח השנה, לא עוד תאריכים של תעניות, לא עוד תאריכים שמזכירים לנו סיוטים. מאז השביעי לאוקטובר ושמחת תורה נוספו לנו כ”כ הרבה תאריכים.
תן לנו תאריך של אושר, תן לנו תאריך בלוח השנה שבכל שנה נצעד בו בכפר ורדים עם דגלים וחיוך ענק על הפנים, נעבור ליד ביתה של רומי ונגיד לה מידי שנה – כמה טוב שבאת הביתה.
היא הפסיקה באמצע ריקוד החיים שלה, לא מפסיקים ריקוד חיים באמצע. בבקשה תן לנו ימים לרקוד איתה ולשיר ולנגן עם אלון ולצחוק עם אביתר ועם עומר ועם מתן ועם לירי ועם עוד ככ הרבה שמות שאנחנו כבר ממש מכירים.
אני צמה בעשרה בטבת, אולי הם כבר יוכלו להתחיל לאכול סוף סוף.
דלית שלוש: השקט הלבן
ירדתי אל המעגל השקט, מעגל בלבן. יושבות בו נשים צעירות, מבוגרות, יושבים ילדים ואף גברים. חלק עוצמים עיניים, חלק משוחחים, הרוח הקרירה מעיפה את שערות הנערה שלצידי, היא אוספת אותן בין אצבעותיה וקושרת בגומי. מולי אשה עם תינוק בתוך מנשא. הוא מתבונן בסקרנות. לבטח שואל מה קורה פה. טוב שאינו מבין.אנשים מגולגלים בתוך מעיל, מצועפים בצעיפים וחלק בחולצות קצרות, ובראש שלי כל החטופים שעדיין לא איתנו.
המדבקה 462 זועקת למרחקים מעל לחולצות הלבנות. ואני לא באמת מתחברת לשקט. מתחשק לי לצעוק. הרי ה-101 כבר ירד היום ל98. זה לא הגיוני. אסור לתת לזה להמשיך. חייבים להביא את כולם על כפיים ולומר סליחה. לא בטוח שהם יסלחו לנו, אבל לפחות כולנו נדע שעשינו הכל, או שלפחות השתדלנו, כדי להשיב את כולם הביתה עכשיו- מי לשיקום ומי לקבורה.
משיבים את כולם עכשיו!
רומי מוחזרת בחיים !!!!!
אריאל סבן בשירה קורעת את הלב:
**
מיטל וייס-גונן: אתגרומי 3
חשוב להדגיש❗לא מדובר באירוע או מרוץ מאורגן!
האחריות וההיערכות להשתתפות היא שלכם!
חשוב 2! הריצה תהיה בקצב אולטרא שלי ובזמנים גמישים. נרוץ כקבוצה בין רכבים מלווים מסומנים.
הליווי שלכם חשוב לנו מאוד, לחלק מהריצה, או לליווי ברכב ובקבלת פנינו בסיום 100 קמ’ ריצה.
יש חברים שחוזרים ומצטרפים שוב ושוב לאתגרים שלנו, הם כבר הפכו ל”כח רומי” ולמשפחה עבורנו💛.
הצטרפו אלינו.. אסור לנרמל את המצב!
חייבים להדהד, להפיץ, לספר עליהם ולשמור אותם כל הזמן בתודעה!
רוצים וצריכים את כל החטופים חזרה הביתה! 🎗
לו”ז מתוכנן:
שישי 17/1 יציאה ב8 מ”כושי”
מנוחה ויציאה מקטורה ב17
מנוחה ויציאה מבאר אורה ב5 בבוקר
כניסה לעיר בקיבוץ אילות ב8 בבוקר
שבת 18/1 ב 8:30 בערך טקס סיום 100 קמ’ בכיכר החטופים בטיילת.
רומי שלנו חוזרת בחיים במהרה! 💛
יחד עם כל החטופים🎗
לשאלות: 054-5248025 מיטל וייס-גונן
להצטרפות לקבוצה שקט
מוזמנים להפיץ🙌
צילומים: בן עמי מוסק, מעיין גלילי ודלית שלוש
השארת תגובה
