עודד שלומות
שבת, 14/9/24, 343 ימים להפקרה ולהפקרות.
המוני ישראלים פטריוטיים יצאו לרחובות בקריאה לממשלת הדמים להחזיר את החטופים ולהחזיר את המנדט לעם.
גם גם ברחבי הגליל המופקר:
בכרמיאל נשאו דברים:
תא”ל דוד אגמון , לשעבר ראש לשכת נתניהו, שקרא לעלות לירושלים ולעשות מצור על הכנסת.
שיילי קדרון מאלקוש.
הרב גיל נתיב מכרמיאל נשא תפילה.
הנחתה: ד”ר הדס אופק מהר חלוץ.
בסיום המחאה נחסמו צומת כרמיאל וכביש 85 – כאשר המפגינים סופרים את ימי ההפקרה הארוכים: 343!
שיילי קדרון, בתם של שני ודוד קדרון (מאלקוש) ונכדתם של אילנה ועודד קדרון (כפר ורדים):
שמי שיילי קדרון, גרה באלקוש, פה קרוב בגבול לבנון, תלמידת תיכון בכיתה י”א בבית ספר תפן בכפר ורדים. באתי להשמיע את זעקותיי וזעקות בני גילי.
כבר 11 חודשים של מלחמה, שבמהלכם נצברו למדינתנו 1670 הרוגים ישראלים וזרים, 709 חללי צה’ל, כ-18 אלף פצועים.
101 חטופים [וכפי שנודע 58 בחיים] בשבי החמאס, כ-143,00 מפונים שנעקרו מבתיהם מישובי הצפון והדרום. וגם לא אשכח להדגיש את כל התושבים על גבול לבנון ביניהם המושב שלי שלא זוכו בפינוי וחיים בפחד וחרדה כבר 11 חודשים !!!
כשהצפון שלנו מופגז, להיות תושב הצפון זה להכיר בעובדה שהחיים שלך שווים פחות מאשר חיים של תושב המרכז. כטב”ם אחד שפגע בתל אביב וכל המדינה על הרגליים בזמן שאנחנו חוטפים מחזבאללה 11 חודשים ברציפות ודממה, השלטון בשלו !
אם השלטון היה רוצה שהטירוף הזה יגמר, הוא היה נגמר, הייתה עסקה. ואנחנו תמיד נשארים באי ודאות, ועמימות גדולה היוצרת כעסים ותגובות קיצוניות כשאנחנו רק מבקשים את החטופים שלנו חזרה הביתה.
אנחנו, כדור הצעיר, לא נרצה להמשיך להתמודד עם מציאות שבה אנחנו מרגישים מאוימים מהממשלה חסרת האחריות על החינוך. כשאפילו המורים נאלצים לשבות – בשל משכורות ותנאי עבודה, על חשבון התלמידים. כולם מדברים על הדאגה לדור העתיד כשבפועל דור זה – אנחנו – משלם כבר שנים מחר כבד מדי !!
למשל לימודים בצל הקורונה; או בצל מלחמה ופינוי מעורערים ומערערים.
אני מתקוממת:
#על התקציבים, הממשלה מחלקת לישיבות ולהתנחלויות בשטחים הכבושים את כספי המיסים שלנו על ימין ועל שמאל [טוב !! בעיקר על ימין וחרדים ] במקום ליעד אותם לשיפור חיינו. # על השלטון שמופעל על ידי מנהיגים עם עבר פלילי ותיקים במשטרה. # על מערכת המשפט שמאוימת עלידי פוליטיקאים שמגבים נאשם בפלילי.
למה אנחנו צריכים לצעוק, לזעוק, לתופף, לצעוד ברחובות ולבכות מתסכול עד זוב דם ולהילחם בכוח על חיים שלווים שמגיעים לנו אחרי דורות שנלחמו להשיג שלווה זו במדינה שבה אנו רואים את עתידינו.
343 ימים להפקרה. נהריה:
**
מחאת הגליל בחורפיש / צומת אלקוש:
בבית העמק:
**
בצומת עמיעד:
למרות האזעקות והנפילות באזור הבוקר, גם השבוע התאספו מאות מתושבי הצפון למחות על הפקרת האזור ולדרוש את החלפת הממשלה. המוחים ערכו מיצג בשם “איפה הלב שלך?!”. לדבריהם “הלב שלנו עם החטופים בעזה, הלב שלנו בצפון. אנחנו כאן לזעוק למי שהלב שלו פועם, כואב שבור או שרוף, צאו לרחובות !!!!!!!”
דרור גביש, ממובילי מחאת הצפון ועקור מהגושרים, אמר כי “גם הבוקר ראינו את הקשר בין הדהירה של ממשלת החורבן לדיקטטורה לבין קריסת הבטחון הלאומי והאישי שלנו. נפילות – גם פה בעמיעד. כי אויבינו זיהו חולשה, והם מרשים לעצמם לירות ולנסות לרצוח אותנו שוב ושוב – בלי שהממשלה מצליחה, וכנראה גם לא כל כך מנסה, להפסיק את זה. הם כל כך כושלים, שאפילו למנות פרויקטור לשיקום הצפון הם לא מצליחים, ואת המחיר כולנו משלמים!”
שירית כשר, פעילה במטה החטופים אמרה כי “עסקת חטופים היא אבן הראשה, כשהיא תחזור למקומה, יחד ובהתאם לערכים שלנו כבוד האדם, צדק, יושרה, הגינות, אחריות ואומץ, נוכל כולנו לחזור לבנות את המבנה כולו. עסקת חטופים היא התקווה שלנו, היא העתיד שלנו, היא גם החזרה שלנו לראשית הצירים, היא ה״סור מרע, עשה טוב, בקש שלום ורודפנו״ שלנו. משם נתחיל בבניה
צילום: אורי יפה. מייצג: ענת גרעין.
השארת תגובה
