שמואלי בנועלוש

ראשית, תודה למוטי ונועה יפרח, מקונדיטוריה-מעדניה “נועלוש”, שאירחו במשך כל השבוע את חמשת המועמדים לראשות מ.מ. כפר ורידם ואת סיעת הירוקים. היוזמה של מוטי יפרח, שגם דאג לכיבוד ושתיה על חשבון הבית!

חוג הבית של אייל שמואלי נפתח בסבב היכרות קצר של כל הנוכחים, כ-25 תושבי כפר ורדים. לאחר מכן מציג עצמו: נשוי לאביבה ואב לאוהד, אלעד ואלה, תושב הכפר כ-20 שנה, ומעורב בעבר ובהווה בתחומים רבים: דירקטור בתאגיד המים, נציג תושבים באשכול גליל מערבי, חבר הנהלת הספורט היישובית ועוד.  בעל תואר ראשון בהנדסת מכונות, תואר שני במנהל עסקים, בוגר החוג ליו”רים באוניברסיטת ת”א – ומזה כ-15 שנה מנכ”ל בחברות תעשייתיות, רס”ן במיל. ו”מודיע נפגעים בכיר”.

בעל ניסיון פוליטי: ניהול הקמפיין של סיון יחיאלי בבחירות 2008 (והיה מס’ 3 ברשימה, שקיבלה שני מושבים במליאה) וניהול קמפיינים בגליל המערבי (שאול מופז, ציפי לבני ואראל מרגלית). לדבריו, גם הוצא לו לרוץ מטעם המחנ”צ, אבל סירב משום ששלטון הימין עלול לפגוע ברשויות “שמאליות”. לדבריו, גם ככה הכפר מזוהה עם המרכז-שמאל (תוצאות ההצבעות לבחירות), ואין צורך לחדד זאת מול השלטון המרכזי.

לדברי שמואלי, אנחנו נמצאים בעיצומם של שלושה משברים קשים:

הטבות המס – נראה כי הפתרון היצירתי של החלפת השטחים עם מעלות-תרשיחא (התקרבות לטווח 9 ק”מ מהגבול) הוא בכיוון הנכון, וכמעט ללא סיכונים. וכן נותן יתרון באזור התעסוקה המשותף. במידה והרגולטור יפסול את המתווה, על ראש המועצה הנבחר “לעבור לגור בירושלים” ולא להרפות מהכנסת והממשלה עד להסדרת ההטבות בהארכת “הוראת השעה” או בכל דרך אחרת.

שלב ג’ – המשך השיווק של שכונה א’ יהיה בבניה רוויה, אנשי קבע ובנים ממשיכים, כך שהסיכוי שמגזר מסוים ירכוש מאסה של יחידות דיור – קטן. לדבריו, אין לו דבר כנגד בני מיעוטים הגרים בכפר ורדים, אלא חושש פעילות “מגזרית” שתשנה את אופי הכפר. שמואלי אומר כי לאחר ההשקעה הגדולה של רמ”י בתשתיות, יהיה קשה מאוד לעצור את המשך השיווק של שלב ג’.

מחירי הנדל”ן – למרות שרובנו לא מוכרים כרגע את הבתים, הירידה במחירים מעידה על חוסר האטרקטיביות של הכפר ועל “עקומת הביקוש” היורדת. לדבריו, חלק ניכר מכך נובע מהמריבות הפנימיות וקשיים אחרים  שעשו הד ציבורי (מאבק על המקווה, הטבות המס, ערבים בשלב ג’ ולאחרונה ינון מגל והוויכוח המתלהם על דגל ישראל). הפתרון: מיתוג ובעיקר “טרפיק”, תנועה גדולה של אנשים, בכפר באמצעות פסטיבלים (קרמיקה, יין), צעדה, סינגל אופניים, הופעות אמנים (מבחוץ ומקומיים) ועוד. לדבריו, עצם החשיפה, כמו בתערוכות מסחריות, תביא ל”ביקושים”, לצמיחה דמוגרפית ולאיזון נדל”ני.

שמואלי ממשיך במשנתו: משפחות ותיקות מאמצות זוגות צעירים (בעיקר עם ילדים), חינוך במרחבים מותאמים לילדים לפי צרכים אישיים (ופחות דגש על ציונים והצטיינות) וחיבור הנוער לגיל הרביעי על ידי “מחויבות אישית” לביקורים שבועיים, בהם הקשבה ועזרה, למשל טכנולוגית, לקשישים. הוא גם מציע את פרויקט “חזרה לבית הספר” – בו אוכלוסייה מבוגרת מגיעה לשיעורים, בעיקר בהיסטוריה, בבתי הספר.

בנושאים בהם מתמצא יותר, מרחיב שמואלי ועף על עצמו ועל כנפי הדמיון והיצירתיות. הוא פורש את משנתו בדבר מיתוג אזורי: כמו שבאר שבע היא “עיר הסייבר” ובגליל העליון החלו להתמחות ב”פוד-טק” (טכנולוגיית מזון), כך מציע למתג את הגליל המערבי בנושא 3-D  זון (או בעברית: אזור התלת מימד). לדבריו, יכולת אזורית המשלבת את התעשיה, האקדמיה, בתי הספר, הממשלה ומשקיעים פרטיים, כדוגמת ידידו אראל מרגלית המומחה במיתוג אזורי ושיתופי פעולה –  יכולים לעשות את ההבדל ולהביא שיפור משמעותי בתעסוקה בכל האזור.

שמואלי מקפיד לעבור בקיצור נושא-נושא:

הכפר נמצא בבעיה קשה של איכות הסביבה וחזות הכפר. הוא מבטיח שהמועצה בראשותו תגביר את האכיפה על קבלנים מלכלכים ועל תושבים שאינם אוספים את צואת הכלבים.

תגובש תכנית לתאורת לד חסכונית ברחובות. זהו פרויקט יקר, אבל עם החזר השקעה מובטח. כנ”ל לגבי התקנת פנלים סולריים על גגות מבני הציבור.

כאשר נשאל על דעתו בנוגע לטורבינות הרוח, הוא משיב כי איננו מכיר היטב את הנושא, אבל בחו”ל ובגלבוע הטוריבות דווקא יפות. לדבריו, הטענות על חוסר אפשרות לתנועת מטוסי כיבוי, קצת מוגזמת.

חבל שלא היה מעודכן בנושא המהווה סכנה בריאותית, נופית, חברתית ובטיחותית על כל האזור.

בשלב הקטנת הציפיות של שמואלי הוא מונה את כיכר הכניסה לכפר, הבתים הסיעודיים וחריגות הבניה בגבעת האורנים:

לדבריו, לצערו נראה שהכיכר תיבנה רק שהצומת תוכרז כ”מסוכן”, לאחר אבדות בנפש; הדיור המוגן כבר “חלוט” וקיבל את כל האישורים וכל שנותר לעשות זה רק להודיע כי לא יאוכלס עד שתהיה מדרכה ושביל קלנועיות מהמתחם ועד למרכז המסחרי; ובאשר לחריגות הבניה בגבעת האורנים בניגוד להסכם הפשרה, הסוסים כבר ברחו מהאורווה ועכשיו יש לעמוד בתוקף מול עיריית מעלות-תרשיחא על הקמת אזור החיץ הירוק כמוסכם, ובטח שלא לאפשר לשנות את השטח לחניה, כפי שמנסים במעלות.

במענה לשאלה על התחבורה, משיב שמואלי, כי יש להיכנס למו”מ עם “נתיב אקספרס” על החלפת האוטובוסים הנוסעים ריקים, במיניבוסים בתדירות יותר גבוהה. לדבריו, יש לקבוע חוק עזר שלא יאפשר מעבר משאיות בכפר בשעות העומס בבוקר ולא לאפשר חניית משאיות ואוטובוסים בכל רחבי הכפר, כמו שנעשה עכשיו מול המרכז המסחרי והגינה הקהילתית.

אחת הנוכחות מודאגת מאוד ומוטרדת מהשיח הציבור המתלהם והתוקפני בכפר, בעיקר ברשתות החברתיות. שמואלי מגיב כי יש לו עור של פיל, אבל לאחר שהמודאגת מתעקשת שאין מדובר בו אישית, אלא בקהילה, משיב כי אין לאף אחד היום שליטה על חופש הביטוי, אבל בהחלט יש לפעול בהסברה ובחינוך. לדבריו, מאמין באינטליגנציה של התושבים המבחינים בין אמת להכפשות ובין שיח תרבותי למתלהם.

לשאלה בעניין הרעלות הכלבים, משוב שמואלי כי איננו מתמצא, אבל יש לבחון זאת במצלמות האבטחה. כנראה שלא קרא את הידיעה הבאה…

לקראת סיום ניתנת רשות הדיבור לשרונה שלו מאייר, מספר 2 של שמואלי, המתארת בקצרה את הרזומה הקהילתי העשיר שלה.

יש לציין כי במשך כל הערב “שולט” שמואלי בשיח, מפרק מוקשים טעונים בזהירות ולא נותן למפגש להתפזר יותר מדי. מבחינה זאת, ברור כי בא יותר להשמיע ואולי פחות לשמוע.