על חופי הנדודים/ ראויה ג’רג’ורה ברבארה


רומן צבעוני המשלב את אבו סנאן, עמקה, בצת, מעיליא, חיפה ותל-אביב

 

נימר נימר / חורפיש

 

 

כפרניק 5546677888-scaled על חופי הנדודים/ ראויה ג'רג'ורה ברבארה
נימר נימר עם הספר על חופי הנדודים/ ראויה בורבארה

 

 

ד”ר ראויה ג’רג’ורה/בורבארה, נצרת/ אבו-סנאן, היא דמות ספרותית, תרבותית וחינוכית משכמה ומעלה, מפקחת בכירה על הוראת הלשון הערבית במגזר הערבי, לה אשנב פתוח לשש שפות: ערבית, עברית, אנגלית, גרמנית, בולגרית וסיריאנית, ועוד היד נטויה, רק השמיים בעבורה הם הגבול.

הובילוני עינַי לרבעון התרבותי הערבי: אל-גד אל-גדיד/ העתיד החדש, בעריכת מוחיי אל-דין ח’לאילה ועלי קאדרי, יולי 2020, לראיון רחב ידיים עם המבקרת הספרותית: ד”ר ראויה, וזה החזירני אחורה לשנת 2015 לרומנה: עלא שוואטא אל-תרחאל, על חופי הנדודים/גלות, אשר עומד לראות אור גם בעברית.

ראויה ורומנה לוקחים אותנו לשדות מוקשים פוליטיים, תרבותיים, חינוכיים ועימותים עם להבות יותר קשות ובוערות מלהבי ספטמבר ומלחמת המפרץ ב-1990, שרפות תנכיות (בלשון מאיר שלו), סטיגמות, דעות קדומות, סטראוטיפים בין עבריים וערבים.

גיבורי הרומן: אבראהים ושרה התנכיים, אך במהדורה חדישה ומשופרת, שרה יהודיה, תל-אביבית, אימא עיראקית, אבא מג’רבי. אבראהים הפליט מכפר עמקה/ כיום מושב עמקה, הוא ומשפחתו המוסלמית גרים בכפר הפסיפס, אם תרצו אין זו אגדה! זה כפר אבו-סנאן, עם מגוון העדות הערביות: דרוזים, מוסלמים ונוצרים, תרצו הומוגיני, ולא ! הטרוגני! תלוי את מי אתם שואלים!

 

כפרניק 554567688-scaled על חופי הנדודים/ ראויה ג'רג'ורה ברבארה
 כפר פסיפסי טלפתי אכפתי. צילום מתוך ספרה של ד”ר ראויה ג’רג’ורה ברבארה

 

 

בעידן השיסוי, פיתוי, גירוי והתגרויות יזומות! גיבורי המשנה: אבנר בן דודה של שרה, שר צבאו של שאול המלך והשר הראשון בממלכה המאוחדת, מחרחר ריב ומדון, שליח פונדמטליסטים חשוכים, מרי ואליאס. העזר מנגד, פליטים מאל-בצה, כיום/בצת, מתגוררים בכפר הפסיפס, ושכניהם הדרוזים, בני הזוג סולימאן וח’ולה.

בחירת שמות הגיבורים ע”י הסופרת, איננה אקראית, הכל בכוונה תחילה. כל גיבור כשמו הוא, כדי להבליט את השייכות העדתית במרקם הפסיפס האוטופי בעיני ראויה.

אבראהים טיפל בשרה בעת הפגנה חיפאית, במלחמת המפרץ, הכול לשם שמיים, ולא על מנת לקבל פרס, אך שרה תזכור את אצילות נפשו של אבראהים הפראמדיק המובטל בעל כורחו. אגרות הדדיות מקרבות את המרחקים בין ת”א ואבו-סנאן, עיניו הירוקות של אבראהים שובות את עיניה של שרה. מפגשים, פלירטים, נובלות, רומן, נישואים, שבירת מחיצות, חציית גבולות, קריאות תיגר על כל הניגודים והדעות הקדומות. הכול נזרק לפחי אשפה והאהבה מנצחת ובגדול.

בתם הבכורה נקראת לנא, תומר המתרומם לשחקים, משמעות נוספת לשם (לנא) נון השייכות של שניהם, והסבתא העברייה מתעקשת לקרוא לה “לנו”, היינו גם שלנו. הנכדה מצליחה לשבור ולנפץ חלק מן הקרחונים הענקיים בין שני העולמות והתרבויות העוינות בין שני הלאומים. לרגע קט נהפכת (לנו) לנחמן שי המרגיע הלאומי דאז.

בסגנון לירי, פיוטי, עושר שפה, דימויים, השאלות, צימודים מושלמים ובלתי מושלמים/ (הלא ידית על השרקרקה אבן חלקלקה), על משחקי מלים מנוגדות ונרדפות, הכול בידי ראויה כחומר ממורק, כסלע מסותת, אמנות ו(פסקות התגברות) על כל אבני הנגף והעקבות והמוקשים השזורים בכול פינה וזווית.

כל גיבור ושוטטותו, גלותו והגלייתו, בעל כורחו, הפליה, זרות, דיכוי, אבטלה, מעברות, ילדות עלובה (יש ילדים שנולדו ללא קורת גג לראשם, הרקיע עליהם קודר וזועם, ויש ילדים שנולדו וכפית זהב לפיהם….).

הורי שרה נעקרו מעיראק והמגרב. האשמה לא תלויה רק במשטרים האפלים שם. ברוב המקרים הבחישה היזומה בקלחות, דווקא מצד הממסד הישראלי שזרע בהלה מכוונת בקרב האוכלוסייה העברית בארצות ערב, ובתאום מלא עם הממסדים המושחתים שם!

אביו של אבראהים גורש מכפרו עמקה בתש”ח, אמו ילידת הגדה המערבית הכבושה. אליאס נעקר מאל-בצה, הורי מרי ממעיליא. רק סלימאן ובת זוגו ח’ולה הם תושבים לא עקורים בפסיפס האבו-סנאני, אך לא חסרו להם צרות, במיוחד נפילת בנם החייל שנפל במבצע עופרת יצוקה.

צרות רבים הן חצי נחמה. כל פסיפס השכנים מסובים יחדיו, גמילות חסדים למהדרין, ידיים שלובות ביגון ובששון, סולידריות לכול דכפין, התעלות על כול הניואנסים הקטנים, מופת ודוגמה לכול יושבי ישורון, לפני הכתרת המשפחה המלכותית!

 

כפרניק 5554544333-scaled-e1600083059216 על חופי הנדודים/ ראויה ג'רג'ורה ברבארה
 על חופי שוטטות/גלות- ראויה בורבארה

 

ד”ר ראויה בבקיאותה בכל המתבשל בקלחת הפוליטית המקומית, ידעה לאחות קרעים, ליישב סכסוכים, לדלג על פערים. ראויה ב(רואיה שלה/רומן), מכירה את המלאכה, משלבת קצוות החוטים, מכינה שעורי בית ימים ולילות ללא ליאות, וללא משוא פנים, על אף העומסים על כתפיה, הן בבית והן מחוצה לו, כיצד היא פורקת את הנטלים והמטענים המרובים?

אפילו בשעת לילה מאוחרות היא משקה את הצמחייה התרבותית, וזה בעבורה כמו פיניסטילגל שמרגיע את העור. היא מרתקת את המדפדף/ מעלעל ברומנה, מורידה אותו מעל המדוכה, מקפיאה אותו על שמריו, מוליכה אותו לשלפים ונירים, בוסתנים וגני ירק, שפל וגאות, האפלה והעפלה, העקוב היה למישור, והמישור הפך לדחפור, ומוכיחה קבל עם ועידה שבגליל הגויים דרים יחדיו ברעות ושאננות, עד בואו של המשיח המיועד (ינון).

היא מוליכה את הקורא שבי, ללא צורך בשפ”י, בגן עדן לוהט ובוהק, תצליחין ראויה בכול אשר תלכין בדרך מישרין! ואז יתגשם חלום! יהיה שלום בין לאום ללאום.

שנה טובה, מועדים לשמחה, ללא קורונה ואבחונה, לכל הבילויי”ם.

 

 

 


3 תגובות

  1. שרי פרידלנדר הגב

    הכתיבה של נימר נימר מעוררת רצון לקרוא את הספר!

  2. אבנר שילה הגב

    נשמע מעניין ומסקרן מאוד. אשמח לקרוא בעברית, כשיתורגם
    כל הכבוד לראויה המקסימה!

  3. מוטי איש-יאיר. הגב

    מעונין לרכוש את הספר

השארת תגובה ל-אבנר שילה

ביטול

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן