תזמורת הנוער ושימי תבורי עושים כבוד לגיא לוי


גליה לוי: מנסים להיות צוק איתן אחד בשביל השני ברגעי שבר ושמחה – כמו שגיא היה כל חייו * אייל שמואלי: פעם את בוכה ופעם את צוחקת – כזאת את משפחת לוי יקרה

 

אמש נערך בהיכל התרבות במעלות, קונצרט החורף המסורתי לזכרו של גיא לוי, בן כפר ורדים, שנפל ב”צוק איתן” ב-2014 ברצועת עזה.

זהו קונצרט של תזמורת הנוער כפר ורדים בניצוחו של ראובן מלאך, והפעם התארח גם הזמר שימי תבורי; וכן בוצעו מספר קטעים של להקת הייצוג הבוגרת של קונסרבטוריון כפר ורדים בהדרכתו של זיו בן שמחון.

 

כפרניק DSC06179-scaled תזמורת הנוער ושימי תבורי עושים כבוד לגיא לוי
ראובן מלאך ושימי תבורי עם תזמורת הנוער כפר ורדים עושים כבוד לגיא לוי

 

אלו הדברים שאמרה גליה לוי, אמו של גיא לוי:

 

לכל אדם ניתן שם המגלם בתוכו את כל סיפור חייו. גיא קיבל את שמו שעה לפני טקס ברית המילה. כשהתבוננתי בפנים שלו – היודעות כל, השלוות והמפויסות אך חכמות חכמת קדם – בחרתי שם עם צליל רך, מעט עיצורים והרבה אהוי ואהבה, שם רחב אופקים. וכגיא הוא היה – הולך בין הרים, כל הווייתו – חיבור בין אנשים, וברוגע ונועם תפיסת חייו – כך ניתב את מעשיו. ידעתי שהשם התאים לו בדיוק.

כשגדל ואהבתו לשפה העברית היתה בולטת, ידע לדייק בתפיסה שלו את האנשים, את הסביבה ואת המציאות והחיים. אהבתו להומור בלטה, היצירתיות שלו היתה שם דבר ועם הזמן גם חלק מהחברים שלו זכו לכינויים שונים ומשונים, הבינו את ההומור וזרמו איתו בלי עוררין. כך הכרנו את דובידוב, דרדר, גזר, ובהמשך את צ’ינצ’י, מירון, גושי, מונגול, דורגו ואתי, וזה היה כל כך טבעי – שגם אנחנו זרמנו. הוא ידע שאני אוהבת שקוראים לאדם בשם שנתנו לו הוריו, ואף על פי כן, ההומור והיצירתיות היו חזקים ממנו.

עבורו זה היה חלק מההוויה, בדיוק כמו שהמוסיקה היתה חלק מההוויה שלו. מנגן או שר – כך אזכור את החלק הזה בחייו. אם לא מנגן, אז שר.

אחרי שנהרג, צפינו בסרטונים שלו כשהוא שר בקריוקי שהביאו לחיילים לשטח, מאובק ועייף מהטיפול בטנק, אבל החלק השמח היה חזק ממנו. החיילים עודדו והוא נענה, ושר כל כך יפה, כל כך רגיש, כל כך צנוע, בדיוק כמו שניגן על הסקסופון או פרט על הפסנתר. והוא בכלל לא חשב שזה מה שיעשה בצבא – שהטנק שלו יהיה הבית שלו, החיים שלו והמקום שאליו הוא מביא את החלקים היצירתיים שלו.

עד היום אני תוהה, במה הוא היה בוחר – בטנקים, בחומרים הקשוחים של החיים, או במוסיקה – החלקים המעודנים יותר של החיים, אלה שדרכם אפשר להביא את כל צבעי הנפש לביטוי טהור ומזוכך.

 

כפרניק DSC06275-scaled תזמורת הנוער ושימי תבורי עושים כבוד לגיא לוי
גליה לוי ושימי תבורי

 

אחת החוויות הזכורות לי, מימיו הראשונים של גיא כזמר מקהלה, היה כשהיה בגיל 4. גרנו אז בקריית ביאליק. היתה לו גננת שחתרה למצוינות והאמינה בכל ליבה, שלהכיר ציירים, לעשות ניסויים במדעים ולשיר במקהלה – הם דברים שהם MUST אצל כל יצור אנושי. אני זוכרת, שהזמינה את ההורים, השוויצה בתוצרים, הכינה את הילדים, העמידה אותם על ספסל וכיסאות ועל הרצפה, ואת גיא ומאיה – על הספסל, והשיר הנבחר – “שבחי ירושלים”. המצלמה ביד שלי, ואני בגאווה ובנאיביות, מנציחה ומתעדת כל תו, כל מלה, כל תנועה שגיא עשה… ואז הגיעו לשורה “כי חיזק בריחי שערייך” ופתאום – הפריים במצלמה היה ריק. גיא נעלם מהפריים. הזזתי את המצלמה וראיתי שכל הספסל התמוטט והילדים נפלו יחד איתו לרצפה. הגננת המצוינת הרימה את הילדים מהר, העמידה אותם על הספסל מחדש, והמשיכה במופע, כמו שאומרים “show must go on” כאילו כלום לא קרה, כי מה זו נפילה קטנה… לעומת חיים שלמים של שאיפה למצוינות…

ותוך כדי כתיבת המלים האלה, חשבתי שאם הייתי מחליפה את האירוע – בתיאור “צוק איתן” – באופן מצמרר הייתי רואה את השתחזרות הדברים בחיים של גיא. גיא נלחם על חיזוק בריחי שערי המדינה שלנו, על מה שחונך בצבא – להאמין שכל פעילותו במלחמה – מוצדקת כדי שתהיה לנו מדינה לקום אליה למחרת ולהמשיך לחיות. והוא נפל – על הטנק, התמוטט – וכל הרופאים המצוינים שטיפלו בו לא הצליחו להחזיר אותו לפריים שנותר ריק עד היום. Show cannot go on ואי אפשר להעמיד פנים כאילו כלום לא קרה, וזו היתה נפילה שהותירה בנו חלל שאי אפשר למלא. מהם החיים והשאיפה למצוינות – כשהפריים ריק, והלב ריק והחיים – חיים את עצמם כי הם חזקים יותר מכל דבר.

ופה בחיים, אנחנו נפגשים – בערב הזה, בכל שנה בחורף, מנסים למלא את החיים במוסיקה ולהקדיש אותה לגיא, מנסים לקבץ כל כך הרבה אנשים יחד – ולהקדיש את זה למה שהיה חשוב לגיא, מנסים להיות צוק איתן אחד בשביל השני ברגעים של שבר וברגעים של שמחה – כמו שגיא היה כל חייו.

אני רוצה לבקש סליחה מהילד שלי על כך שאני לא יכולה לתאר את הכאב הזה של חסרונו בחיינו – בשפה שהוא כל כך העריץ ואהב. אין. אין מלה כזו.

 

כפרניק WhatsApp-Image-2020-02-02-at-18.21.46-scaled תזמורת הנוער ושימי תבורי עושים כבוד לגיא לוי
גליה לוי וראובן מלאך

 

והערב הזה – נבחר בצלילים, בשירים, במוסיקה, ובמה שאורגים לנו החיים.

תודה לכולם ששותפים לרגעים האלה, שבאים לחמם את הלב ולהתחמם במוסיקה משובחת.

תודה לראש המועצה שתופר את התווים הנסתרים, אלה שבזכותם הערב הזה מתהווה,

תודה לראובן – שבכל פעם מפתיע מחדש ומשאיר אותנו בפה פעור בבחירות המיוחדות שאלוהים יודע מאיפה הן מגיעות…

תודה לשימי תבורי, שמיטב שיריו היו חלק בלתי נפרד מהילדות שלי והרפרטואר הנשמע בבית ובשכונה שלנו עין התכלת בנתניה, על שירתו המהוקצעת והמדויקת ללא עוררין, ועל המקצועיות שלו שהשתבחה עם השנים, על כך שנעתר לראובן, הוגה ויוצר הערב, האיש שעשייתו מהוקצעת, מדויקת, מקצועית ללא פשרות –

והנה חברו השניים יחדיו מאותו המקום הפנימי, ויצרו עבורנו את האריג שבו נעטף את נפשנו, הערב. תודה לכל העוסקים במלאכה והתורמים להצלחת הערב המיוחד הזה. ותודה לכולכם, על כך שאתם הצוק האיתן שלנו.

 

**

 

אלו הדברים  שנשא בערב אייל שמואלי, ראש מועצת כפר ורדים

 

גליה, רן וארין יקרים, משפחה מורחבת, קהילה מושלמת, חבריי ראש עיריית נהריה רונן מרלי ורעייתו, ראש המועצה האזורית מטה אשר משה דוידוביץ ורעייתו מנכ”ל עיריית נהריה אלי אלבז ורעייתו.
לא נשכח את בוקרו של אותו יום שישי נוראי, עם היוודע האסון הכבד.

ידעתי כי תוך מספר שעות תתחולל רעידת אדמה רגשית ביישובנו הצנוע, אבל גם ידעתי שעוד סיפור אחד של אהבה נולד.

סיפור אהבה חזק ואיתן בין קהילת הכפר למשפחת לוי היקרה,

ולא לפני שסוגרים את האורות …
גדולתו כמו גם חוסנו של ישוב קהילתי נמדד בין היתר (אך לא רק) ביכולתו להכיל קשיים ואסון כה גדול, לחבק, לאהוב, לתת…

ולא לסגור אורותיו.
ואני….

עוד לחישה אחת קטנה
לפני שהולכים אל הבתים, בתיהם של משפחות לוי ורוטנר מכפר ורדים.
לעד ילוו אותי
ה-זיכרונות מן הפגישה הראשונה
כשהצטלבו המבטים…
גליה יקרה,
פעם את בוכה ופעם את צוחקת
מחזקת בנועם שלך קהילה שלמה מזילה דמעה ולא מביעה תחושה כי זה הזמן ללכת.
נכון, לכל האהבות יש סוף להתחלה,

ולאחר מספר שעות אנחנו נפרדים רק במבט, בלי לומר מילה.

מדי שנה ביום הזיכרון
אנחנו אוספים בלב את כל מה שהיה,

פעם רע ופעם טוב יותר
אבל לעולם כבר לא טוב מושלם.
משפחת לוי
שולח לכם עוד נשיקה אחת קטנה,
מן הרגשה כזאת משונה
שזה הסוף אבל עוד נפגש,
כי קהילת כפר ורדים לנצח תהיה עמכם
כי פעם את בוכה ופעם את צוחקת
כזאת את משפחת לוי יקרה.

יהי זכרו של גיא מבורך לעד, אמן!

 

כפרניק TSP_6952-scaled תזמורת הנוער ושימי תבורי עושים כבוד לגיא לוי
אייל שמואלי, שימי תבורי וראובן מלאך

 

צילומים: תומס סולינסקי

 


השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן