רוק-דים בכפר ורדים

כתבו: מיי טל דרורי-גנגרינוביץ, ענבל גולן, מירב לשם גונן ודלית שוואגר.

צילומים: מיקי אלקובי.

עוד פרויקט ייחודי של סוף שנה הגיע לסופו והוצג על בימת היכל התרבות במעלות.

בית הספר למחול בכפר ורדים, בניהולה של ענבל גולן, יחד עם מנהלת הלהקות, אלקי כסיף ומורות הסטודיו עמלו על מופע ייחודי. את המוסיקה הקלאסית של מופעי המחול, החליפה מוסיקת רוק, קלאסית אף היא: קווין, פינק פלויד, ברי סחרוף ועוד נתנו קצב שונה להופעה יחד עם כוריאוגרפיות ששילבו את האלמנטים מהמחול הקלאסי עם הקצב באופן ששאב את הקהל שנשאב לקסם ההופעה ולקצב על הבמה.

הפתעת ההופעה עם ליווי הגיטרה החשמלית של עמוס אשל, בן הכפר, גם בהופעת בוגרות הסטודיו: אורן שווגר ודריה גונן עם ליווי סולו לריקוד הסיום נתנו עוד אות שונה ואיכותי להופעה.

התענגנו לראות את כל בנות ובני בית הספר מכל טווח הגילאים רוקדים על הבמה באופן מקצועי ובמגוון סגנונות מחול. מרגשת לא פחות היתה העובדה ששתי בוגרות ביה”ס, אור שחר ואומר גלוזמן, ביקשו חופשה מהצבא והגיעו לסייע בהתארגנות מאחורי הקלעים לאורך המופע. מחווה זו חיזקה עוד יותר את התחושה וההבנה כי ביה”ס למחול אינו רק מקום בו לומדים לרקוד אלא בית ומשפחה של ממש.

בהזדמנות זו מבקשים להודות לקהל על הצטרפותו וליווי הריקודים עם מחיאות הכפיים הקצביות במהלך ההופעה ובסופה. ריגשתם ממש!

כמיטב המסורת, את סיום המופע קינחנו במופע היוצרות של בנות בית הספר, וקיבלנו הזדמנות לראות לא רק את הריקוד, אלא גם את היצירה של הבנות המשתפרת משנה לשנה ואת הכלים והטכניקות שהן למדו ומיישמות בכוריאוגרפיות אישיות וקבוצתיות.

כמו כן, כבכל שנה אימהות הרקדניות הבוגרות סיכמו את תקופת הריקוד של בנותיהן בביה”ס למחול וכך כתבו אמא של דריה, מירב לשם גונן, ואמא של אורן, דלית שוואגר: “התלבטנו המון, איך ומה מסכמים, כי בסופו של דבר אנחנו מסכמות 15 שנה ושתי בנות ממשפחת שוואגר, אלה ואורן ועוד 25 שנה + 3 בנות של משפחת גונן, ירדן, רומי ודריה (או בשמה האמיתי – יוש) והחלטנו שהדבר הכי מרכזי להגיד על בית הספר – שזו משפחה.

בית הספר היווה משפחה לחמש הבנות, ללא קשר לגיל בו הן נכנסו (שלוש התחילו בגיל 5 ושלוש בגיל 8 – לא הגיל הוא המשנה אלא ההחלטה והחבירה).

בהתחלה תחת ניהולה של מיכל שאנן, שייסדה והקימה את הדבר המופלא הזה, ואחר כך בהעברת המקל לרבקה נתן, הבוחנת הראשונה (אולי עדיין יחידה) בארץ ל RAD – שהעלתה עוד את רמת המחויבות והאחריות של הבנות לעצמן ולריקוד.

אז הצטרפו גם יוש, בת 5 קטנטנה אבל שובבית, ואורן הגבוהה והחזקה, בגיל 8 שהתחילה במקביל גם טניס וגם מחול – והלב שלה נטה למחול.

עם השנים ראינו את ההתמדה של הבנות והרצינות, שכללה, שיעורים אל תוך הלילה (ארוחות באחת עשרה בלילה, כי רק בעשר הן סיימו), כאבי לב כשהריקוד לא יצא כמו שהן רצו, או במבחנים ללהקת באלאנס, בהובלתה של אלקי, כשדריה נכנסת על תנאי וכמעט החליטה לפרוש ואורן שנכנסה ומייד ביססה את המעמד שלה למרות היותה הצעירה בלהקה. לחמש הבנות האלה, בית הספר למחול היה תמיד יותר מחוג. זה היה החיים.

לקום עם הריקוד, לצפות בריקודים ביוטיוב וללמוד עוד כוריאוגרפיות – לרקוד בזום בזמן הקורונה, בחדר או לגרש את כולם מהסלון כדי שלא יפריעו.

להופיע ללא קהל, כי אסור להתקבץ, והן מצולמות מהרחפן – החיבור, האחריות שהן בחרו לקחת, המשמעת העצמית, והרמה שהן התעקשו לקחת את עצמן ואת הריקוד.

אורן שלקחה צעד אחד קדימה את המחול וסיימה עבודת גמר לבגרות במחול שכללה גם עבודה מעשית כתובה וגם כוריאוגרפיה עצמאית ואנחנו ההורים, מלווים, תומכים, לוקחים ומחזירים משיעורים, מקשיבים לטרוניות על אירנה, או על השמחה שענבל גולן הצטרפה לסגל, על הפרידות ממורים שעזבו בדרך.

אנחנו, כמוכם, הורים שמגיעים כל שנה לצפות במופע סוף שנה, שלעיתים לא ממש היה ברור לאן זה ילך ואם אי פעם הפוינט שלה יהיה גם מתוח ועם קשת טובה ומה נסגר עם הגולגול…

מתרגשים, מצלמים ומזילים דמעה וכבר מבינים, שבית הספר למחול זה משפחה. זה יותר מסתם חוג. זה החיים (כמו שהבנות אומרות).

החיבור היומיומי הזה לבית הספר עומד להיגמר בעוד כמה דקות, בריקוד של הבנות ורצינו להגיד תודה:

תודה למיכל שאנן על המוסד המופלא.

לרבקה נתן על המסירות ללא קץ והנתינה המלאה להצלחה ולרמה של בית הספר.

לענבל גולן על שהרימה את בית הספר באחד מהרגעים הקשוחים שלו.

כל אחת בתורה הרימה את שרביט ניהול בית הספר ונתנה את הנשמה.

תודה לחגית ולמיכל שניהלו את המזכירות לפני כניסת המתנ”ס.

למיטל ולעופרה שהמשיכו את דחיפת בית הספר קדימה – תודה לאייל שמואלי שהיה גב עוצמתי להבטחת המשך הקיום של בית הספר.

תודה לאלקי אחת מופלאה ויחידה שיצרה את המרחב של הלהקות וחיברה בין הבנות בעוצמה, לאירנה שהתעקשה על האיכות והרמה והתמידה בלדחוף אותן לקצה היכולת.

לטל על היפ הופ צעיר ברוחו ומרגש.

לעירית, ניקול ואיתי על מודרניות במחול.

ליערית על לירי מודרני.

ליעקב וולנטינה שנדמה שנמצאה כאן מאז ומתמיד – שחיברו את הבנות לפסנתר שמנגן.

לליאורה על קומפוזיציה, לנועה על ג’ז ומקצב, לגבי על היפ הופ מטורף שתמיד הקפיץ אותנו, לרויטל על פוינט  ופילאטיס.

ואנחנו רוצות להזמין אתכם להישאר. גם לריקוד הבוגרות שיוש ואורן עמלו עליו וגם להמשך הערב הזה ב”ערב יוצרות” – ריקודים ויצירות מקוריות שמסמלים את המשפחתיות, והעוצמה הפיזית והרגשית שכלל בנות המחול זוכות בהם – מעצם העובדה שהן בחרו לרקוד בבית הספר למחול, בדיוק כמו הבנות שלכם”. מוזמנים להצטרף ולהיות חלק ממשפחת ביה”ס למחול כפר ורדים.