קינה ותקווה על מדינת קקיסטוקרטיה

שמשון ליבמן

07.10.24

חברותיי וחבריי

ימינו ולילותינו הופכים למשכב ללא שינה.

ילדינו ונכדינו צומחים אל תוך החרדה וסימני השאלה.

“ארץ חמדת אבות, שם תתגשמנה כל התקוות”, אולי רק בשירה?

ובעצם ארץ שערכיה שונים וסותרים בין שבטיה השותפים במסורה.

ארץ שנבחריה הפכו לשליטים שדרכם בהפקרה.

זו הארץ לה חלמו הורינו שעברו את הנורא מכל בשואה.

חשבנו שפה נבנה בית ונדע ביטחון וחברה לתפארה…

והנה נבחרה לה חבורה שספק אם קראה את … המגילה.

עוד רבות יסופר על רזי הקמת מטה משפחות החטופים

עוד הרבה יסופר על הידיים שטבלו בשרץ ובנו הבסיס והכינו מעקפים.

עוד נהיה חייבים להסביר את ניצול התום והכאב של אותן המשפחות….

שנאספו לחזק זה את זה וללחוץ בעדינות ובכבוד יותר או פחות.

האמינו בטוב ובסיפורי הלחץ הצבאי ובעיקר נבעתו מן ההפחדות…

רק ההיסטוריה תוכל לתאר את מצעד האיוולת של שלטון הקקיסטוקרטיה (*)

שהפך להיות נחוש במהרסיי  ומחריביי הדמוקרטיה.

ומזלנו שהתגבשה לה קבוצת פורום חיים שהבינה מה קרה

גמרה אומר לעמוד ולזעוק ללא פניות וללא חששות מן האיום ונורא.

כמו מהלכים חבורת שוטים או שיכורים אחרי החלילן המוביל בכחש אל הנהר….

אבק אדם נמהל ברעשי הרקע שחדלו להסתכל על מה יהיה מחר,

בין הטוענים לעגלה מלאה (לכאורה), בין המחזיקים במד הדת והשייכות,

לבין הרוצה לחיות את חייו, ממלא את עגלתו בהרבה אהבה ורכות.

בין הללו שמנסים לאחוז בפעימות האחרונות של המונח: ציונות.

כן. בלי בושה. נאבקים בהבנת הכוח שבערכים הנושמים יהדות.

בין האוחזים באדמה על פני האדם ומותירים כעקבות את כתמי הדם,

ובין הללו השואלים, מה קורה פה, מה נשתנה, מה קרה לזה העם.

ובמקום תרבות של הקשבה, סובלנות, רעות, רגישות ושיח

בתרועות התקווה והגבורה גוברים הקולות של נושאי דגל המשיח.

ובאין ערכים מנחים מנהיגות, ואין ברור לכל, מונח האחריות

אנחנו עומדים עם דמעות בעינינו, ושואלים – האם זו ישראליות????

ושם “למעלה” מסכם מכובד  את אירוע ה 7.10 כתקלה

ולידו עוד אוחז בכיסא שואל, מה זה כבר קשור לממשלה,

ואל מול ששה נרצחים שואל כבוד השר : מה כבר קרה?

וממעל מנצח הנבחר הראשי, שיש הרואים בו מר הפקרה.

ובכלל נשאל פה את עצמנו, מה יש ב”יחד ננצח”…

לו הייתה פה ההשראה והחוכמה, את כוח הערך לנסח.

לו היה פה האומץ להודות בכישלון מתוך אחריות

לראות בחוזה בין המדינה לאזרח את המחויבות.

לו היתה התבונה של “ואהבת לרעך” ככלל גדול ביהדות,

אז היינו מוצאים את הדרך לבנות מנהיגות ואמינות.

בכיתי לך ארצי באודם אבניך, לאן נעלמו מנהיגיך???

הרוח הישראלית משפילה מבט, נבוכה, מבוישת,

את הכוח היונק מערכים, באפלת הימים הללו מקוששת.

שנים עשר שבטיא, מכירים בשונות.

מאז ומתמיד קשה היא האחדות.

ביחד עלינו למצוא את הדרך לשותפות.!!!!

(*) קקיסטוקרטיה (באנגלית: Kakistocracy) היא ממשלה המנוהלת על ידי האזרחים הגרועים ביותר, הכי פחות מוכשרים ו/או חסרי מצפון. המילה נטבעה כבר במאה ה-17.

נכתב בדמעה ותקווה

שמשון ליבמן

הילה.