פגיעתן הרעה של טורבינות רוח גדולות


אושרו שתי רוח גדולות סמוך לכפר ורדים: פגיעה בטיחותית, נופית ובריאותית

לידיה גרינפלד

 

כפרניק 1347845 פגיעתן הרעה של טורבינות רוח גדולות

 

ישנן אי ידיעה ואי הבנה בקרב הציבור בנוגע לטורבינות רוח גדולות שמתוכננות לקום ליד כפר ורדים וביישובים באזור הגליל המערבי. חלק מהציבור אינו יודע במה מדובר. תקציר זה בא לספר על טורבינות רוח גדולות ולהפריך את המיתוסים שנוצרו סביבן, על כך שהן ‘יפות’ (הנוף יפה יותר), שהן מספקות חשמל ‘בחינם’ (הן עולות לנו ממון רב, צורכות סובסידיות ענק והורסות את הבריאות) וכן שהן תורמות למאזן האנרגטי של ישראל (בקושי 1% מצריכת החשמל בישראל).
טורבינות רוח גדולות בלי תקינה מתאימה
טורבינות הרוח הגדולות מגיעות לגובה 200 מ’, כגובה בנייני עזריאלי. מדובר בתורן של כ-100 מ’ שנושא 3 כנפיים מסתובבות באורך 80 מ’ ויותר כל אחת. טורבינות רוח חדישות אלה עדיין לא נפוצות בעולם, אבל ישראל כבר מקדמת אותן במרץ, בלי להתחשב בכך שהיא מדינה קטנה, מהצפופות בעולם ושעדיין אין לה תקנים שיסדירו את הקמתן.
הטורבינות המתוכננות בישראל לא מתבססות על תקינה קיימת. תוכנית המתאר הארצית, תמ”א 12//ד/10, שהוכנה בידי המועצה הארצית לתיכנון ולבנייה, היא כללית ביותר, ומשאירה את רוב ההקריטריונים להקמת טורבינות רוח בידי היזמים. התמ”א קובעת מרחק מזערי ממבני מגורים לטורבינות קטנות ובינוניות, אך לא מרחק מינימום לטורבינות גדולות. משרד הבריאות קבע שמרחק מינימום של טורבינות רוח מבתי מגורים יהיה 500 מ’, בהסתמך על חוק מניעת מפגעי רעש ומבלי שציין את גובה הטורבינה…

המחסור בתקינה מותאמת לטורבינות רוח, בשילוב העובדה שתסקירי ההשפעה על הסביבה מבוצעים ע”י היזמים ולא ע”י מוסדות התיכנון, מותירים מקום נרחב לקיצורי דרך, שהיזמים מנצלים, לאו דווקא לטובת הציבור.
לכן אנו נאלצים היום, אנשי הגליל שהגליל יקר להם, להילחם בגופים הממלכתיים שלא עושים את עבודתם נאמנה. האם מדובר ברשעות, טיפשות, או שמא מדובר בבורות תהומית, או בקפיטליזם דורסני? נראה שכל התשובות נכונות. אין ספק שהפקרת הגליל בידי יזמים תאבי בצע היא טיפשות ממדרגה ראשונה. אין גם ספק שהאנשים שעסקו בתוכנית לא הבינו מה ההשלכות של החלטותיהם על תושבי הגליל ועל נופי הגליל.

 

טורבינות רוח גדולות עם סובסידיה עוד יותר גדולה

המדינה חותמת עם יזם טורבינות רוח על חוזה ל-20 שנה, שמבטיח לו הכנסה על כל קוט”ש חשמל שהטורבינה מייצרת, מעל ומעבר למחיר קוט”ש מגאז או מפחם. מחיר החשמל המיוצר מאנרגיה סולארית, תאים פוטו-וולטאיים בשטחים פתוחים, הוא 19.9 אג’ לקוט”ש. מחיר זה נקבע במכרז של רשות החשמל שתוצאותיו התפרסמו בדצמבר 2017. לעומת זאת, תעריף החשמל מטורבינות רוח, עומד על 38 אג’, כלומר, הממשלה מסבסדת כל קוט”ש מאנרגיית רוח בכ-18 אג’ מעל ומעבר לתעריף הסולארי, וזאת, לתקופה של 20 שנה!
ממשלת גרמניה לעומת זאת, שבתחומה הוקמו טורבינות רוח יותר מכל מדינה אירופית אחרת, אישרה בשנת 2017 עריכת מכרזים בין יזמי טורבינות הרוח, לקביעת המחיר הזול ביותר לאספקת חשמל. הקבוצה שניצחה במכרזים הציעה מחיר של כ-10.5 אג’ לכל קוט”ש!

 

המרחק מבתי מגורים הוא גורם מכריע

השפעת הטורבינות על בני אדם תלויה במרחק של הטורבינה מבתים. מרחק מהטורבינה הוא הגורם להפרעות שינה ושאר תחושות רעות. מכון הבריאות הציבורי הפולני פירסם המלצה על כך שחוות טורבינות רוח יהיו ממוקמות במרחק שלא יפחת מ-2 ק”מ מבתי מגורים. הוא מסתמך על סקר פירסומים מדעיים (כ-500 פירסומים) ועל עיקרון הזהירות המונעת.
ברבות ממדינות אירופה וארה”ב נקבע מרחק מינימום של טורבינות רוח מבתי מגורים, כאשר המגמה בתחום זה היא להחמיר את התקנים ולהגדיל את הטווחים. במדינות כמו קנדה ואוסטרליה, מרחקי המינימום גדלים בהתאם לגובה הטורבינה. בפולין ובגרמניה נקבע מרחק המינימום בין אזורי מגורים לחוות טורבינות לפי המפתח של גובה הטורבינה כפול 10. במקרה שגובה הטורבינה 185 מ’, יש מרחק הבטיחות לא יפחת מ-1850 מ’. אל מול מגמות עולמיות אלה, בולט היעדרו של תקן ישראלי לטורבינות גדולות, שקובע מרחק מינימום מבתי מגורים, שיבטא את הניסיון שנצבר בעולם.

שתי טורבינות אושרו מול כפר ורדים

הוועדה המחוזית בנצרת, בישיבתה ב-21 בינואר 2019, צימצמה את מספר הטורבינות המוצעות בגליל המערבי אבל לא ביטלה כליל את התוכניות. מול כפר ורדים מתוכננות שתי טורבינות בגובה
200 מ’, האחת בתחום השיפוט של היישוב כיסרא, ליד תחנת הדלק בדרך לתפן, והשנייה על מגרש של יאנוח, בעמק שבין כפר ורדים לתפן. הטורבינות הן על שטחים חקלאיים, והן מרוחקות מהיישובים כסרא ויאנוח, אבל קרובות לבתי כפר ורדים (650 מ’ מקצה רחוב אלון, 750 מ’ מקצה רחוב ארז
ו-1,000 מ’ משכונת לבונה) וקרובות מאוד, עד כדי 100 מ’, מבניינים במועצה תעשייתית מגדל תפן.
אם יוקמו הטורבינות האלה, תהיה להן השפעה דרמטית על נופו של האזור ועל חייהם של התושבים. הטורבינות ייראו מכל בית בכפר ורדים. הן עלולות להפוך לאלמנט הנוף הבולט ביותר על קו הרקיע.

 

הטורבינות הן הנוף!

לטורבינות הרוח הגבוהות, הצבועות בצבעי כתום-לבן, תהיה השפעה נופית חזותית ניכרת באזור טבעי-חקלאי-כפרי במהותו כמו הגליל המערבי. הקמתן תגרום לאזור להפוך לאזור תעשייתי פעיל ביום ובלילה. יש הטוענים שנוף עם טורבינות הוא יפה. גם מוסיקת ג’אז היא יפה, אבל תארו לעצמכם שנאמץ אותה כמוסיקת רקע בגליל, במקום ציוץ הציפורים ואיוושת העצים. כשם שמוסיקת ג’אז במקרה זה תהיה מפגע, כך יהיו הטורבינות מפגע בנוף הגלילי. תזכרו זאת כשיאמרו לכם שהטורבינות יפות. ייתכן שהן יפות, אבל כפי שציין ירון לונדון, הן יפות באזורים השטוחים של הולנד, לא בגליל, עם חמוקי הגבעות הירוקות.
היסודות הדרושים לטורבינה מתפרשים על כדונם אדמה. את הדונם הזה מיישרים ויוצקים בטון לעומק כ-5 עד 6 מ’. לצורך כך חושפים את הצמחיה סביב, סוללים קילומטרים של דרכים למעבר לכלי רכב כבדים ומרחיבים דרכים חקלאיות צרות. כמו כן חופרים תעלות להעברת כבלי חשמל, לעתים בונים מבני עזר לשליטה וגדר סביב הטורבינה להגנה. כל אלה יוצרים שינוי נופי משמעותי, מחיקת שטחים חקלאיים, הכחדת צמחייה מקומית, הרס בתי גידול של בעלי חיים, ועוד.
מרכיבי הנוף והמרקם הכפרי הם נכסי ציבור ברמה ארצית. פגיעה בהם מהווה מכה לתשתיות הטבעיות שעליהן מבוססת התיירות, כמו גם בתשתיות האירוח.

 

נזקי טורבינות הרוח לבני אדם ולבעלי חיים

לצערנו, לא נערכו בעולם די מחקרים חד משמעיים על השפעתן של טורבינות רוח בקרבת יישובים. כפי שעברו עשרות שנים עד שתעשיית הטבק הוכרה כתעשייה מזיקה, ייקח בוודאי עוד כמה עשרות שנים עד שהעולם יכיר בנזקים של טורבינות רוח בקרבת בתים ויפעל להכנת תקנים מתאימים. בגלל מיעוט המחקרים בנושא, קשה לצאת חוצץ נגד פרוייקטי טורבינות במדינת ישראל, אף כי, כאמור, ישראל היא אחת המדינות הקטנות והצפופות בעולם ואין בה כמעט אזורים המאפשרים הקמת טורבינות במרחקים גדולים מיישובים. לכן חשוב ביותר להכיר את הסיכונים ולנקוט מדיניות של זהירות מונעת. יש לדחות פרוייקטים של טורבינות רוח, בוודאי בגליל המערבי.
רעשים מתמשכים המסכנים את הבריאות: טורבינות מייצרות רעשים שונים – רעש מכאני מהחלקים שבתוך קופסת הבקרה שעל הטורבינה, ורעש מהכנפיים שחותכות את האוויר ומשמיעות ווש ווש אופייני. רעשים אלה מהווים מטרד, במיוחד כאשר הם נמשכים 24 שעות ביממה.
ישנו הרעש התת-קולי (אינפרה-סאונד) הפועם, שאינו נשמע אך גורם הפרעות לאוזן הפנימית. רעש זה נישא למרחקים גדולים, עד 10 ק”מ מאתר הטורבינה. רעש האינפרה אחראי להפרעות שינה כרוניות, סחרחורות, רעשים באוזניים (טיניטוס), תחושות של ויברציות, לחץ בראש ובחזה, ועוד. זהו סינדרום הטורבינות הידוע לשמצה, שממנו סובלים אנשים שגרים בקרבתן. ככל שהטורבינה גדולה יותר, רעש האינפרה עוצמתי יותר.
הבהוב טורדני (flickering): כאשר השמש נמצאת מול להבי טורבינות מסתובבות, האור והצל מתחלפים במהירות. זהו הריצוד והוא טורדני ומסוכן. מדינות רבות הגבילו את משך המופע של מטרד זה למספר דקות ביממה ומספר שעות מקסימלי בשנה. בישראל לא נקבע תקן להגבלת אפקט הריצוד, ובחלק מטיוטות התסקיר שכבר פורסמו על ידי היזמים, עולה שחלק מהטורבינות המתוכננות מייצרות מפגעי ריצוד החורגים מהתקנים המקובלים בעולם.
הטורבינות משתלטות על הנוף: ראה למעלה, הטורבינות הן הנוף!
הטורבינות הורגות ציפורים ועטלפים: אלפי ציפורים בשנה נכתשות בלהבי הטורבינה המסתובבים. הפגיעה היא בציפורים מקומיות, בעופות דורסים, ובבעלי כנף נודדים. גם עטלפים, שתפקידם מכריע בחקלאות, נקטלים בהמוניהם. קיימות חוות דעת מפורטות של רשות הטבע והגנים בנדון. היזמים אינם כופרים בעובדות אלה, אבל הם ממזערים אותן, למרות שאין להם נתונים מהשטח.

הטורבינות מונעות כיבוי שריפות מן האוויר: ברדיוס של 500 מ’ סביב טורבינה גדולה אין גישה לכלי טיס. פירוש הדבר שטורבינת רוח איננה מאפשרת למטוס לכבות אש מן האוויר בקרבתה, וזאת בשעה ששריפות החורש בגליל הן אירועים החוזרים מדי שנה ומהוות סכנת חיים ביישובים.
הטורבינות פוגעות בכלכלה ובערך הנדל”ן: הקצאת שטחים לטורבינות משפיעה על גבולות היישוב. הטורבינות עלולות להרחיק מטיילים אוהבי טבע מהאזור. הפגיעה בנכסי הנוף עלולה להביא להדרדרות ההכנסות מתיירות. יותר מכך, יש חשש שהטורבינות יגרמו להגירה שלילית ולהפסקת קליטה של תושבים חדשים במרחב הגליל המערבי ובכפר ורדים בפרט.

 

לסיכום

בעולם המערבי כבר הבינו כי ההשפעות של טורבינות הרוח על בריאות האדם ועל הסביבה הן הרסניות ולכן מרחיקים אותן מבתים ומקימים חוות טורבינות בים, במקומות שוממים, או לאורך כבישים, הרחק מבתים.
בישראל, בגלל צפיפות האוכלוסין והמחסור במרחבים להפעלת טורבינות רוח גדולות, אין מקום לאמץ טורבינות רוח כפתרון לאנרגיה מתחדשת. המרחקים ממקומות יישוב הם קטנים מהתקנים האירופאיים ומסכנים את הציבור. מרחק הטורבינות מבתי הכפר הדרומיים הוא 650 מ’ עד 750 מי, במקום 2 ק”מ המומלצים.
בישראל הפקת האנרגיה מטורבינות רוח אמורה לתרום אחוז זניח מכלל ייצור האנרגיה. טורבינות הרוח המתוכננות יניבו כ-1% לכל היותר מהאנרגיה הכוללת המיוצרת בישראל. עבור 1% חשמל, מוכנות הרשויות להתעלם מכך שישראל, והגליל בפרט, אינם מתאימים להקמת מפלצות פלדה גבוהות כמגדל עזריאלי, 200 מ’. למרות זאת, הממשלה מוכנה לסבסד חשמל מרוח בסכומים ניכרים, שיבואו מהמסים שכולנו משלמים.
מחיר החשמל מרוח בישראל הוא גבוה מאוד: נזק לאדם, הרס הנוף ופגיעה באיכות הסביבה תוך סובסידיה כבדה לבעלי הון על חשבון האזרח.

במדינת ישראל יש לאמץ אנרגיה סולארית כעיקר האנרגיה המתחדשת!

 

כפרניק 9807 פגיעתן הרעה של טורבינות רוח גדולות

תגובות פייסבוק


3 תגובות

  1. יעקב הגב

    …אז ,מה ניתן לעשות עוד על מנת להמשיך לצמצם נזקים עתידיים מהטורבינות ותהליך הקמתן ?

  2. הלל הגב

    עד עכשיו ובלחץ הציבור וראשי הרשויות בלבד נמחקו כ 60 טורבינות מתוך ה 70 שתוכננו ב 2016 בסביבת כפר ורדים-ינוח-תפן-לפידות-כסרא ויישובי משגב!! יש להביא לביטולן המוחלט של הטורבינות בסביבת הגליל המערבי מכל הסיבות שנימנו בכתבה של לידיה לעיל! היישובים כאן קרובים והאוכלוסיה מתרבה וסכנת השריפות שכבויים נדרש מהאויר רבה ביותר.
    רק חשמל סולארי מתאים בישראל כאנרגיה ירוקה וחלופית לפחם ולגז!!

  3. יאיר שקד הגב

    הכתבה של לידיה משכנעת מאד. צריך לעשות הכל כדי למנוע את הקמת הטורבינות. גם אם הן מרוחקות מכפר ורדים, הן קרובות לתפן. ושם עובדים מאות אנשים. הם בסכנה.

השארת תגובה ל-יעקב

ביטול

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן