נפרדים מעירית מליק

מחר (שישי 16/1/26) תיערך בכפר ורדים אזכרה וגילוי מצבה לעירית מליק ז”ל.

עירית היתה מוכרת ואהובה מאוד בכפר ורדים ולהלן הדברים שאמרו בני המשפחה בלוויה, לפני כחודש ימים:

אמא, אמא שלי

כבר מעל 24 שעות שאני מבינה את משמעות המילה יתמות.

כל כך הרבה אנשים שולחים הודעות, מנחמים, ולי זה נראה כאילו לא קשור אלינו. כאילו אנחנו שחקנים באיזה סרט גרוע, עם במאי כושל.

אחרי חודש וקצת של סבל את נחה.

אמא, לא הייתי בוחרת אמא אחרת.

את ואבא בניתם משפחה לתפארת

אנחנו כמו סלע איתן, למרות שהצלחת לשבור אותנו קצת, עם התפנית החדה הזו.

אמא, היית סבתא לתפארת, אמא מדהימה ורעיה שכל אחד יכול לקנא. אשת מקצוע מדהימה שעזרה לכל קולגה ולכל מטופל ומטופלת.

לפני כמה שנים כשהייתי בפרשת דרכים בזכות דחיפתך, נרשמתי ללימודי קוסמטיקה.

כמה היית מאושרת.

התחלנו לעבוד במקביל.

אמא שלי האהובה והיפה,

החכמה והמקצועית, שכולן אוהבות להתייעץ איתה

החברה הכי טובה שלי, המנטורית שלי, עמוד הטווח שלי

ועכשיו, את איינך, השארת אותי לבד, למרות שהבטחת, ללוות אותי מקצועית.

הבטחתי לך, ברגעייך האחרונים, שתמיד אדאג שתייהי גאה בי, שאשאף תמיד גבוהה, להיות לפחות כמוך.

שאדאג לשמור על האמפריה הקטנה שהקמת ב-10 אצבעות.

אמא שלי.

עברו 30 שעות ואני כבר מתגעגעת.

צריכה אותך, רוצה אותך ומתגעגעת אליך.

מבטיחה לשמור על אבא לפחות כמוך, על גלי ואלון ועל שלמות הממלכה הקטנה שלנו. אוהבת כל כך ומסרבת להאמין שזה הסוף.

שרון מליק

**

עירה אהובה שלי,

תמיד אמרו עלינו איזה זוג יפה, ואת הצטנעת כהרגלך, והמשכת לבנות את מה שאהבת כל כך, בעשר אצבעותייך את הקליניקה שלך, ואת אהבתך, העבודה שלך, ואני בניתי לנו את בית חלומותינו, צמחנו וגדלנו ביחד.

הדבר האחרון שאי פעם חשבתי עליו, זה שתשאירי אותי לבד. נכון, פרויקט חיינו שאת היית אמונה עליו, שלושת ילדינו הנפלאים, איתי, ואני נאמן להבטחתי לך, שתמיד נישאר מאוחדים, כפי שכל כך היינו גאים בהם.

אהובתי, חברתי הטובה ביותר ושותפתי לדרך, במשך 50 שנה, תמו להם בחטף, בטרם עת, אני כבר מרגיש שבור ובודד בלעדייך, הכאב הגדול ביותר היה לראותך סובלת, לא אמיתי לא צודק ולא הגיוני, מי היה נותן והייתי במקומך!

סליחה ענקית אהובתי, אם אי פעם גרמתי לך צער כלשהו, כל מה שעשיתי, תמיד היה מתוך אהבה ענקית לך, היו לנו תכניות לבלות יחד הרבה לעת הגיענו לגיל הפרישה, למרות שמאד אהבנו את עבודותינו, ואת היית מודאגת, מה תעשי במידה ולא תעבדי, כמה אהבת את עבודתך, לקוחותייך ואת כל הסובבים אותך, כמה טוב הבאת לעולם הזה ובעיקר לעולמינו הקטן והחמים.

אני נאלץ להיפרד ממך, בשברון לב עמוק, ועם חור עצום, כמה אנשים אהבו אותך, יפתי, היית אור בעולם, אני לא קולט עדיין שכל זה אמיתי, היי שלום אהובתי, שימרי עלינו כהרגלך, אוהב אותך עד אין קץ.

אהובך אורי,

**

בשבועות האחרונים עברו לי בראש החיים… עלו לי עשרות, אולי מאות זיכרונות שלך, אמא.

דברים שאמרת לי, דברים שעשית בשבילי… דברים שעשינו יחד…

ספרתי את הדברים שהעברת אליי, שיש לי ממך. אשתף אתכם רק בכמה בודדים. כי יש מיליון.

כשהיינו ילדים, תמיד הכנת את עוגות יום ההולדת הכי מושקעות, הרבה לפני שזה היה נגיש לכולם. ממך קיבלתי את האהבה והכישרון לאפייה.

בכל שנה בפורים, חודשים לפני (!) היית יושבת לילות כימים ותופרת ומכינה לנו תחפושות ייחודיות, הכי מושקעות שאפשר. תמיד זכיתי מקום ראשון בתחרות תחפושות בביה״ס.

בזכותך גם אני השקעתי בתחפושות של מיכל ואביגיל. הלוואי והייתי יודעת לתפור כמוך.

אפילו ארוחת עשר לבי״ס תמיד היתה מושקעת ומגוונת.

לא אשכח, שעוד לפני שהיו קופסאות פלסטיק נוחות או כלים חד פעמיים, את המצאת שיטה לשלוח לנו ענבים לבי״ס בלי שיימעכו – היית שומרת את הכלי של האשל, שוטפת אותו, מכניסה ענבים ומכסה בשקית אוכל ומהדקת עם גומייה. סטארט אפ.

תמיד גיבית אותי, גם כשעשיתי שטויות בבי״ס (ומי שמכיר אותי מספיק שנים יודע שעשיתי מספיק שטויות… אחת לכמה שבועות קראו לה לבי״ס).

כשהיו לי ריבים או משברים עם חברות, בכל גיל (!) תמיד חיזקת אותי ותמיד היית בצד שלי.

בלידה של מיכל… אחרי מיליון שעות של צירים בלתי נסבלים, בשלב מסוים הודעתי שעד שאמא שלי לא מגיעה אני לא יולדת. ויצאת באותו רגע עם אבא לדרך, ובאמת רק אחרי שהגעת להיות איתי, משהו השתחרר והלידה התקדמה…

וכשלא הצלחתי להניק אותה, ואכלתי את עצמי על זה, היא הרגיעה אותי והייתה קול ההיגיון. אמרה שזה לא מה שמגדיר אותי כאמא. ושהכי חשוב שאני אהיה רגועה, ושזה יותר חשוב מלהניק.

כשהבנות גדלו, בכל משבר, תמיד היית לצידי. ולצידן.

אתמול אביגיל סיפרה לי משהו שלא ידעתי… היא סיפרה שבכל פעם שהיינו מתווכחות, או רבות, היא היתה מתייעצת איתך מה לעשות. ותמיד היית שם בשבילה. כיוונת, הסברת, הראית לה את הדרך. וזה היה הסוד שלכן.

אשתף אתכם במשהו שכמובן שגם אמרתי לה כל יום בשבועות האחרונים.

שהיא הפתיעה אותי.

תמיד תפסתי אותה כעדינה מאוד. שברירית. תמיד עקצנו אותה שהיא ״מפונקת״…

ובחודש הארור הזה מהרגע שאושפזה – היא פשוט נלחמה. כמו לביאה.

ראיתי את זה בעיניים שלה ובשפת הגוף שלה כשעוד היתה בהכרה והשתדלה בכל כוחה לתפקד עצמאית.

הרגשתי את זה באנרגיה שלה אפילו כשהיתה כבר מורדמת ומונשמת. ואני כל כך גאה בה. אני כל כך גאה בך אמא.

ומה שהבנתי בתקופה הזו, שלמעשה זה בכלל לא מפתיע.

כי אמנם היית עדינה, וכן, שברירית, ואפילו מפונקת, אבל היית אישה חזקה בטירוף. לאורך כל החיים. והיית חזקה בשבילי תמיד.

היו מקרים – נקודות משבר שלי, שלא הבנתי איך את מגיבה בכזה קור רוח, אפילו סוג של אדישות…

אבל היום אני מבינה שזו היתה הדרך שלך להיות חזקה. בשבילך ובמיוחד בשבילי.

תודה לך אמא על הכל.

על כל מה שהענקת ועשית בשבילי.

על מי ומה שהיית בשבילי.

ועל מי שאני בזכותך.

תודה שלימדת אותי נחישות, התמדה ודבקות במטרה.

תודה שלימדת אותי איך להיות קודם כל בת אדם. לפני הכל, ותמיד.

הערכים שלאורם חינכת אותי הם חלק בלתי נפרד ממני.

את חלק בלתי נפרד ממני.

ואני בונה עליך שתמשיכי ללוות אותי מרחוק,

ולהיות לי קול ההיגיון והשכל הישר,

ושתמשיכי להזכיר לי כמה אני חזקה, לפחות כמוך.

גלי מליק

**

אמא,

אמא שלי היקרה כל כך..

נדמה לי שרק עכשיו אני מבין שהפכתי מהילד שלך – לגבר שהתכוונת שאהיה.

אבל לפני שבכלל אתחיל, הרי לא אהיה בן נאמן לאמא שלי, אם לא אביא מעט נימוס בשמה – אז תודה גדולה לאנשים הרבים כל כך שהקדישו מתפילותיהם ורצונם ומעשיהם לטובתנו. תודה לאותם מעגלי-מעגלים של אנשים שליבם החסיר פעימות כה רבות בחודש וחצי האחרונים, רובם המכריע גם נמצאים כאן היום בקור החורפי של כפר ורדים.

המעגלים האלו הם שיקוף ישיר לעומק שאליו אמא נכנסה בליבם של אנשים במעשיה הטובים.

העולם שבקרקע איבד נשמה טהורה וטובה, הטובה מכולן בעיניי.

ונותר לי רק להיאחז באמונה: שכעת יש לי במרומים מליצת יושר פרטית, הכי פרטית שיש. ואין מוסמכת ממנה למשימה! הטובה, האמינה והנאמנה ביותר!

אם הקב”ה משך אותה מאיתנו לכיסא שלצידו בהפתעה ובנחרצות שכזו – הוא כנראה זקוק לה כעת יותר מאיתנו, והוא זקוק לאורה הגדול כדי להפיץ תיקון בעולמנו. הוא זקוק ללוחמת הצדק שאת.

זוהי לא פרידה אמא. אמא יקרה שלי… כי מתחילים עכשיו חיים שלמים של זיכרון, בו תלווי אותנו בכל רגע, בכל צעד קטן כגדול, מסתכלת ומחייכת על המורשת שהשארת.

אלה ואריאל הקטנות, שכל כך כל כך אוהבות את סבתא עירית שלהן, עוד ידרשו לא פעם שאחזיר אותך ומיד.

וכמו שלימדו אותי הוריי – המודל לחיקוי המושלם לזוגיות, לשותפות ולהורות – גם את הבלתי אפשרי אנסה להשיג עבורן. הלוואי ואצליח…

ולנו? לנו יש משימה של חיים, שעלינו לשאת כעת ולהסב לך נחת במרומים. להיות הגרסאות הכי טובות של עצמנו, להציב לעצמנו את הסטנדרט שלך.

וזוהי גם, כן פרידה.

בלתי נתפסת, מוקדמת מידי, מפתיעה ומכאיבה, בלתי ניתנת להכלה מיידית.

היי שלום אמא שלי האהובה 🙏🏻💔

אלון מליק

**

הנכד, עידו מליק: