מפגש נאיבי בגלריה טל


פתיחה חגיגית עם דברי הסבר של עדי גרינפלד ודן טשיל * אלי בוטבול מחוסן וכפיר אוחיון ממעלות בקטעי מוזיקה

 

עדי גרינפלד

 

כפרניק naev1 מפגש נאיבי בגלריה טל
עדי גרינפלד ודן טשיל בפתיחת תערוכת ציורים נאיביים בגלריה טל

 

 

תערוכת אמנות נאיבית מאוסף גלריה ג׳ינא ת״א.   – באדיבות דן טשיל מנהל ובעלי גלריה ג׳ינא ת״א

בסוף שבוע שעבר נפתחה בגלריה טל בכפר ורדים תערוכה חדשה של אמנות נאיבית. למרות מזג האוויר הסוער, הגיעו מבקרים רבים מכל קצוות הארץ, חובבי אמנות נאיבית, חברים ואורחים קבועים של הגלריה מכפר ורדים ומהסביבה, צבאו על הגלריה ונהנו מהפתיחה החמימה. בפתיחה נשאו דברים דן טשיל והח״מ. הפתיחה הייתה מלווה גם בקטעי נגינה של הגיטריסטים המוכשרים אלי בוטבול מחוסן וכפיר אוחיון ממעלות שניגנו קטעים מתכניתם החדשה.

 

כפרניק naev2 מפגש נאיבי בגלריה טל
מימין: עדי גרינפלד, אלי בוטבול וכפיר אוחיון

 

בסוף המאה התשע עשרה פול סיניאק, רוברט דלוני ופיקאסו, שהיו כבר מפורסמים –  גילו את הנרי רוסו, אמן שהיה למעשה מוכס, אוטודידקט שלמד בעצמו ציור על ידי העתקת ציורים ממוזיאון הלובר. מתוך הכרה בסגנונו המיוחד, הוא הוזמן להציג איתם בסלון העצמאיים ב-1886 Indépendants) (Salon des. רוסו הביא שפה ציורית חדשנית בצורה ובתוכן שנקראה על ידם naïf ומאז נחשב הנרי רוסו לאבי האמנות הנאיבית. ציוריו של רוסו תארו נופי ג’ונגלים, צמחיה צפופה, בעלי חיים אקזוטיים, שהיו פרי דמיונו והתבססו על ביקוריו בגנים הבוטניים ובמוזיאון האנתרופולוגי בפריז.

עם פרסומו של רוסו, בהציגו כאחד מהאמנים הפוסט אימפרסיוניסטים, זכה גם ז׳אנר האמנות הנאיבית לפרסום והכרה. העובדה שרוסו היה אמן חובב ואוטודידקט, קבעה עקרון בסיסי בהגדרת הציור הנאיבי. בעקבותיו התפצלו זרמים נוספים כמו הפוב Fauve וה- Art Brut שדגלו בציור אינסטינקטיבי, אינטואיטיבי, אימפולסיבי, ילדי, והיוו השראה לאמנים כמו פול קליי שחזר אל ציורי הילדות שלו עצמו.

אולם הסגנון הנאיבי העממי היה קיים למעשה לאורך כל התרבות האנושית, גם אם לא זכה להכרה כחלק מהאמנות הגבוהה, החל מציורי המערות, דרך אמנות מצרים העתיקה, תרבות יוון ורומי ועד ימינו אלה. למשל, הציור המצרי המפורסם של הגן והבריכה מתקופת השושלת ה-18, כמו גם ציורי ברויגל הנדונים על ידי מומחי אמנות עד היום כספק שייכים לז’אנר הנאיבי.

בארה”ב התפתחה אמנות ה-Folk Art, ועם החשיפה ההדרגתית לאמנות המודרנית האירופית החלו גם קבלה וחיפוש מקורות השראה בתרבויות המקומיות, ה- Native American.

תערוכות שנערכו בניו יורק ובמקומות אחרים ברחבי ארה”ב, ובמיוחד במוזאון לאמנות מודרנית בניו יורק MoMA)), עוררו את עניין האספנים וגורמי האמנות הממסדית בארה”ב. אוספים פרטיים הביאו לכתיבת ספרים, קטלוגים ומאמרים על אמנות עממית ונאיבית, והסוגה קיבלה חשיפה רחבה לרבות הקמת המוזיאון האמריקאי לאמנות עממית (1961) The American Museum of Folk Art.

בין האמנים הנאיביים המפורסמים בארה”ב אנה מרי רוברטסון מוזס, הידועה גם כגרנדמה מוזס. ציוריה התבססו על זיכרונות החווה בה גדלה בצפון מדינת ניו יורק, ומתארים את עיסוקיה בחווה, יצירת סירופ מייפל, סבון ונרות, ריבות ומאפים וכדומה. ציוריה ביטאו ריאליזם פשוט, אווירת נוסטלגיה, וצבעים עזים. היא החלה לצייר בגיל 76 לאחר מחלה שמנעה ממנה את היצירה ברקמה. היא חייתה עד גיל 101 ויצרה יותר מאלף ציורים. מוזס עלתה לתודעת הקהל כאשר אספן אמנות ראה אחד מציוריה בחלון בחנות מקומית. שלושה מציוריה נכללו בתערוכה קבוצתית ב-MoMA  ב-1939, ובשנת 1940 זכתה לתערוכת יחיד בגלריה סנט אטיאן בניו יורק. מאז הוצגה בתערוכות רבות בארה”ב ובאירופה, וציוריה הודפסו על גלויות ברכה, בדים ולבני קרמיקה והפכו ידועים לכל.

האמנות הנאיבית חובקת עולם, מהמזרח ועד דרום אמריקה, באירופה ובארצות הברית, ציירים עממיים מבטאים את החוויה האנושית הפשוטה באמצעות הציור הנאיבי. הנופים והדמויות שואבים השראה מהסביבה הקרובה והתרבויות המקומיות, אולם המאפיינים הבסיסיים של הציור הנאיבי – הצבעים העזים, הסימטריה, ההשטחה, הנופים האידיליים, המצבים האנושיים, הפשטות, התמימות והרעננות – ניתנים להיכר ומצביעים על אלמנטים אוניברסאליים. התחושות המתעוררות בצופה אל מול הציור הנאיבי הן בדרך כלל התחברות מיידית, אהדה, העלאת חיוך. הציור, הנעשה מתוך דחף אינסטינקטיבי של האמן הלא מלומד המנסה לתאר עולם מושלם, מעורר את הילדי, את החלומות והשאיפה לעולם טוב יותר.

ואולי הציור הנאיבי מעורר בנו את הרגשות והמאוויים הילדיים הכמוסים, פנטזיה של עולם שנעלם, של גן העדן האבוד.

**

כיום האמנות הנאיבית הפכה לסוגה מוכרת הזוכה למקום נכבד ברחבי העולם ומוצגת במוזיאונים כמו MoMA  ו-Tate Modern , ואף זוכה למוזיאונים וגלריות המתמקדים ומתמחים בסוגה זו לצד ז’אנרים קרובים כמו אמנות עממית, Folk Art, איור, ציורי ילדים, וציורי חריגים בחברה. אמנות ה- Outsider היא זרם משל עצמה, וכמו באמנות העכשווית הגבולות מטושטשים. קיים גם סגנון ה-  Faux Naïf בו אמנים מקצועיים מחקים את הסגנון הנאיבי מתוך בחירה.

**

בתערוכה זו בגלריה טל בחרנו להתמקד בנושא המפגש האנושי, המהווה חלק חשוב בהתפתחות החברתית. מוצגים ציורים מארצות שונות, כאשר המפגש החברתי מתקיים בסביבות שונות: בכפר, בחגיגות עממיות וחקלאיות, בעבודה, בבילוי חברתי בטבע, בחגיגת יום חורף בשלג, בנגינה בכלים מסורתיים באלפים. מפגשים אחרים מתקיימים בסביבה עירונית, בבתי קפה, בפארקים, בפעילויות משותפות של יצירה, במפגש רכילות, בבישול. מוטיב בולט הוא המפגש הרומנטי, נגינת סרנדה מתחת לחלון, ריקוד טנגו, חיזור במפגש בבתי קפה.

מפגש חוצה גבולות הוא אירוע החתונה, אירוע משמעותי לבני הזוג, משפחה וחברים וגם חגיגה לקהילה כולה. בציורי החתונה מוצגות מסורות במנהגים, בתלבושות, בצבעים והניחוחות השונים, מהאינטימיות של חדר ההכנה של הכלה, דרך טקס החופה, ועד התהלוכה המאחדת את כל חברי הקהילה.

 

מפגש נאיבי, תערוכה בשיתוף גלריה ג’ינא לאמנות נאיבית בינלאומית: נעילה ב-26.3.2019

עוד פרטים באתר גלריה טל www.talgallery.co.il

 

כפרניק naev מפגש נאיבי בגלריה טל
למרות מזג האוויר הסוער, קהל רב בפתיחת התערוכה בגלריה טל

 


השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן