עודד שלומות
גם בשבת 24/8/24 – אחרי 322 ימים למחדל ולהמשך הפקרת החטופים, החיילים, הצפון והדרום – המשיכו המחאות האזרחיות בכל רחבי ישראל החופשית.
כך גם בגליל: בכרמיאל, נהריה, לוחמי הגטאות, בית העמק, חורפיש, עמיעד ועוד
בכרמיאל נערכה העצרת המרכזית בה נשאו דברים ליאת דינמן ליבנה (יובלים) מראשי מחאת הגליל, פרופ’ אסנת עקירב (כפר ורדים) נשיאת האגודה הישראלית למדע המדינה וח”כ יוראי להב-הרצנו (יש עתיד).
דינמן ליבנה:
אחיותי ואחיי, מפגיני מחאת הגליל שנמצאים פה מדי שבוע.
הרימו את הראש!
אנחנו לא מאבדים את הצפון.
גם השבוע הוקרבו במלחמה ללא מטרה וללא כיוון 6 חיילים. 6 עולמות שקרסו
רס”ל (מיל’) אביתר עטואר ז”ל,
סמל אורי אשכנזי נחמיה,
סגן שחר בן נון,
רנ”ג מחמוד עמרייה,
רס”מ מרדכי יוסף בן שועם,
רב סרן יותם יצחק פלד
גם השבוע נשלחו מאות טילים וכטבמים לצפון המדמם
גם השבוע נשרפו אלפי דונמים של טבע ואנשים איבדו את ביתם, את החלומות שלהם.
אנשים וקהילות שהתפוררו
גם השבוע 109 אזרחיות ואזרחים הופקרו ולא הושבו אלינו בעסקת שבויים שהתמסמסה בחומצה של אינטרס אישי של ראש הממשלה הגרוע ביותר בתבל.
גם הפעם אבחר לדבר אודותינו ולא על האשם ולא ממשלת האסון המשיחית, האופורטוניסטית, הגזענית שהקים.
רעש רקע תקראו לבייס שלכם
אנחנו האנשים ששמו למטרה את ערך החיים. חיים במדינה משגשגת, שחיה על פי ערכים הומניים וליברליים.
על הסטיקר שלנו לא כתוב “במותם ציוו לנו את החיים” זה סטיקר של שאהידים.
על השלטים בחצרות שלנו כתוב “אנחנו התקווה”.
אני יודעת, זה קשה. לפעמים מרגיש שזה בלתי אפשרי.
הלב אינו יכול להכיל את הכאב, המוח לא מספיק לעבד את מגוון החדשות שנוחותות מדי דקה – שובה של ההפיכה המשטרית, שחיתות בחברות הציבוריות, פרסומי “הותר לפרסום”.
אבל, אנחנו חייבים להאמין
תסתכלו סביבכם.
אנחנו פה ביחד בערבות הדדית להביא את היום
אנחנו כאן ולא נוותר עד שיהיה פה טוב יותר.
**
פרופ’ עקירב:
מה אפשר להגיד בחמש דקות על המצב שבו מדינת ישראל ואזרחיה נמצאים בו מאז הקמתה של הממשלה הנוכחית בסוף דצמבר 2022?
אציג ארבע נקודות למחשבה, לידיעה ולפעולה.
נקודה ראשונה – אנחנו נמצאים בהתנגשות ציוויליזציות: בין הציוויליזציה המערבית -הליברלית –דמוקרטית לבין הציוויליזציה השמרנית-דתית לאומנית.
העגלה המלאה של הציוויליזציה המערבית הם ערכים של שלטון החוק, פלורליזם חברתי, אינדיבידואליזם, הפרדה בין הסמכות הרוחנית לבין הסמכות החילונית, זכויות מיעוט, חופש ביטוי, שיוויון, חירות ועוד.
ההתנגשות בשיאה, אנחנו נלחמים על אופייה של מדינת ישראל כמדינה מערבית, ליברלית, דמוקרטית. וכן, גם יהודית, אבל לא יהודית דתית – משיחית, אלא יהודית פלורליסטי הומנית.
ההתנגשות הזאת מובלת על ידי מנהיג אופורטוניסט נתניהו ומנהיגים אידאולוגיים סמוטריץ, בן-גביר, רוטמן ולוין.
האחרונים מאמינים אידאולוגית שראוי שישראל תהיה מדינה אוטוקרטית לאומנית שמרנית ועושים כל שניתן לקדם את האידאולוגיה שלהם. בעוד נתניהו האופורטוניסט דואג להישרדותו והמלטות מהמשפט שלו.
מהותה של הדמוקרטיה המערבית הליברלית היא שיח ופשרה, היא הכרעת רוב לא עריצות רוב, היא הכרה בזכויות המיעוט לא רמיסה של זכויות מיעוט.
הממשלה הנוכחית היא סמל לעריצות הרוב שמשתמשת בשיח פופוליסטי משסה ומפלג.
ביחד ננצח הוא ביטוי ריק מתוכן בממשלה הנוכחית.
ממשלה שמפלגת ומשסה כנגד כל מי שחושב אחרת ממנה, לא יכולה לייצר ביחד של חברה.
ממשלה שממשיכה לאפשר אי גיוס של חרדים לא יכולה לייצר ביחד של חברה.
ממשלה שחושבת שלא לגיטימי לקיים שותפות עם אזרחי ישראל הערבים שמהווים 20% מהמדינה לא יכולה לייצר ביחד של חברה.
ממשלה שמפקירה את החטופים והחטופות, לא יכולה לייצר ביחד של חברה.
נקודה שניה – הפרלמנט הישראלי שבהשוואה בינלאומית הוא חלש מבחינת יכולתו לבקר את הממשלה, נרמס על ידי הממשלה הנוכחית. כל נורמה שהיתה קיימת בעבר נמחקה והממשלה מאז הקמתה קידמה 275 הצעות חוק שחלקן עברו לפי הפרוטוקול ההונגרי שהוביל את הונגריה מדמוקרטיה לאוטוקרטיה.
יש כאן בליץ חקיקתי שלא נראה כאן מעולם.
בדירוג העולמי של המדינות ירדה ישראל מקום מדמוקרטיה ליברלית לדמוקרטיה אלקטורלית, הכל בחסות הממשלה הנוכחית.
ואז הגיע השבעה באוקטובר, המלחמה לא שינתה דבר לממשלה הנוכחית והתנגשות הציוויליזציות בשיאה.
50 הצעות חוק הונחו בתקופת המלחמה.
בסוף יולי יצאה הכנסת לפגרה, כאילו אין מלחמה, אין מפונים, אין צפון בוער.
הקואליציה כן דואגת להתכנס במהלך הפגרה לקדם נושאים שחשובים לה כדוגמת הצעת חוק הרבנים של רוטמן ומלול.
חשוב לי להגיד כמי שחוקרת פרלמנטים בעולם ובארץ שבכנסת יש חברי.ות כנסת ראויים שעושים עבודה נאמנה למען כלל הציבור ורובם היום באופוזיציה.
בעבר היו חברי.ות כנסת מהקואליציה שעשו עבודתםן נאמנה, אבל היום חברי הכנסת של הקואליציה הנוכחית מתחרים ביניהם מי יצליח להרוס יותר את הדמוקרטיה הישראלית ויקדם את הציוויליזציה השמרנית-לאומנית-דתית
נקודה שלישית – יש לנו בישראל חברה אזרחית מפוארת וראויה להערכה. זאת החברה האזרחית שהיתה חלק מהמחאה כנגד ההפיכה המשטרית והחל מהשבעה באוקטובר תפסה את מקומה של הממשלה בטיפול במפונים, בעזרה לצבא, בעזרה למשפחות החטופים והחטופות.
החברה האזרחית מורכבת מכל מי שאיכפת לו מדמותה של המדינה ושמבין שיש כאן התנגשות ציוויליזציות וחייבים לנקוט עמדה
נקודה אחרונה – עברו עשרה חודשים מהשבעה באוקטובר, עברה יותר משנה וחצי מאז תחילת ההפיכה המשטרית.
והשאלה שאני רוצה לשאול היא מה זכות קיומה של מדינה שמנהיגיה קורעים אותה לגזרים, שמנהיגיה דואגים רק למגזרים ספציפיים.
מה זכות קיומה של מדינה שלמנהיגיה אין חמלה לאזרחים.ות החטופים.ות או לבני.ות משפחות החטופים.
מה זכות קיומה של מדינה שמנהיגיה מגדירים כל מי שאומר מילת ביקורת כנגדם כבוגד, אנרכיסט ואוייב העם.
מה זכות קיומה של מדינה כזאת שמנהיגיה הם עגלה ריקה מתוכן? ומטרתם השרדות בלבד.
זכות קיומה של המדינה היא החברה האזרחית שבה שלא מתייאשת ולא מוותרת וממשיכה להציב מראה בפני מנהיגי המדינה.
מראה שאומרת למנהיגים: אתם לא ראויים להנהיג. אין לכם חזון ואתם לא מציגים תקווה.
חברה אזרחית שדורשת חוזה חדש. חוזה חדש שיחייב לא רק להחליף את הממשלה הנוכחית. זה צעד הכרחי אבל לא מספיק.
אלא, חוזה חדש חייב לעשות ניקוי עמוק בכל מקום במגזר הציבורי בו הממשלה הנוכחית יצרה סיאוב, שחיתות וחוסר מקצועיות.
לכן אנחנו צריכים להתמיד במחאה ולא לשקוט עד שאחרון החטופים והחטופות יחזרו, עד שהממשלה הנוכחית תוחלף בממשלה שדואגת לכלל תושבי.ות המדינה, ממשלה שדואגת לשיוויון בנטל, ממשלה שעובדת באופן מקצועי.
אתם יודעים ממשלה נורמטיבית למדינה נורמטיבית.
**
מחאת הגליל בחורפיש / צומת אלקוש
עשרה וחצי חודשים של מלחמה.
עשרה וחצי חודשים והם עדיין שם.
כולנו מכירים את ההרגשה הזאת. ההפגנה תמה. הרמקולים כבים. אתה צועד עם הדגל לאוטו. נפרד בפעם המי יודע כמה. ושוב אתה שואל עצמך – מה יצא מזה? האם הנאומים והצעקות שהתאדו באויר הזיזו משהו למישהו? והדגלים? והמשרוקיות? ושירת התקווה? כמו עץ שנפל בלב יער… האם מישהו שמע?
ערב טוב,
שמי אורי כפיר, בן 47, יליד קיבוץ, לוחם ומילואימניק לשעבר ביחידת מורן. כיום פעיל ב”אחים ואחיות לנשק”
כבר מעל לשנה שאני מגיע לשלל הפגנות לנאום. לא אחת פונים אליי אחרי ההפגנה:
“תגיד…”, הם שואלים אותי, “… אתה מאמין שמה שאנחנו עושים כאן משנה משהו?”
“לא”, אני עונה, “אני לא מאמין… אני יודע זאת. יודע זאת בביטחון!”
כמו רובכם פה, גם אני צבר. מתוק כזה עם קוצים. וכמו צבר מצוי, גם אני ניחנתי בקורטוב של ציניות, חשדנות וחסר אמון. גדלתי לתפיסה שהמציאות היא כמו גשם ושרב. היא חזקה ממני ואין לי דרך לשנותה. אבל אתם, אתם וכל שאר חברינו למאבק העמדתם אותי על טעותי. חברים, עיצמו בבקשה עיניים ודמיינו מה היה קורה לולא יצאנו לרחובות לפני כשנה… דרעי… אפי נווה… לוין ממנה שופטים… היועצת המשפטית מפוטרת… פסקת ההתגברות… חוק ההשתמטות… נטישה של רופאים, חוקרים, אנשי תרבות.
כעת פיקחו עיניים. כל זה לא קרה. זה לא קרה בזכות מאות אלפי ישראלים שיצאו לרחובות ואמרו – לא יקום ולא יהיה! והם בלמו את ההפיכה.
נכון הדבר שאת עיקר העבודה עושים מעטים שאנו חבים להם הרבה. אותם הצועדים בראש המחנה ולצידם עוד רבים אלמונים שנותנים מכל זמנם ומרצם למחאה – העומדים מול הכנסת בשמש הקופחת, תולי השלטים לאור ירח, מרימי המיצגים בצידי הדרכים, עורכי הסרטונים ברשתות, ועוד ועוד. הם מזיזים הרים, ואני הקטן יכול רק לקנא. אך הם, יותר מכל דבר – צריכים אותי ואתכם כאן. הידיעה שמאות אלפים יוצאים כל שבת בכל רחבי הארץ, היא הדלק שלהם להמשיך. ולא רק הם – גם שופטי בג”ץ, היועצת המשפטית ושאר שומרי הסף צריכים אותנו כאן. אנחנו נותנים להם את הכח לפסוק ללא משוא פנים למול אגרופה של ממשלה עבריינית. גם ידידינו מעבר לים רואים אותנו – רואים ואומרים לעצמם שנותר כאן עוד עם חפץ חיים.
אך זו אינה רק הצגה עבור אחרים. יציאה לרחוב היא מעורבות, ומעורבות מובילה ליוזמה ולעשיה. את ההוכחה הברורה לכך קיבלנו בשבעה לאוקטובר. החמ”ל האזרחי ושלל אירגוני הסיוע לא נוצרו מן הריק. הם קמו על תשתית קיימת, שהשכילה להסב בין לילה את מטרותיה ולהקים מערך סיוע והתנדבות שלא נראה כדוגמתו. אור גדול בימים חשוכים. עוד נזדקק לאור הזה מול האתגרים שצופן לנו העתיד.
חברים, דרך ארוכה עוד לפנינו. מהתהום אליה הם דירדרו אותנו, לא יוצאים ביום אחד. צריך להביא לבחירות. וצריך לנצח בבחירות. ואחר כך, מחכות לנו שנים של שיקום ומאבק על שימור צביונה של ישראל. המחנה הליברלי חייב לשוב ולהוביל את המדינה. בחינוך. בשירות הציבורי. בגופי הביטחון ועוד. כדי שאלה יקרו אנו חייבים להמשיך ולהזין את מעגל הקסם הזה של מחאה שמייצרת מעורבות שמייצרת עשייה. אני מזמין את כל מי שיכול לתרום מזמנו ומכישוריו לשלל יוזמות שעל הפרק.
בקיצור, אין לנו אלא להמשיך. להמשיך, עד יחזרו כל אחינו ואחיותינו לביתם. כולם עד האחרון. להמשיך עד ישובו העקורים לביתם. להמשיך עד תקום פה הנהגה אמיתית. להמשיך עד ישוב אלינו הביטחון. להמשיך עד תשוב אלינו השפיות.
חברים, תודה רבה לכל אחד ואחת מכם. כאמור, דרך ארוכה עוד מחכה. אבל היום, כשאתם חוזרים עם הדגל לאוטו – חיזרו בראש מורם. קולכם נשמע. נשמע למרחקים.
אוֹרי כפיר
**
בבית העמק:
בנהריה: מחאת בודדים בלתי מאורגנת
**
לוחמי הגטאות:
לא מוותרים, לא עכשיו, לא אף פעם.
מחאת עמיעד בהפגנה שבועית לסיום ממשלת ההפקרת הצפון.
לאחר עוד שבוע של הסלמה מאות מתושבי הצפון לא מוותרים והתאספו להפגנה להפלת הממשלה.
בהפגנה הוצג מייצג “ילדינו לא הפקר” בו הוצג כטב”ם מעל תיקי ילדים לקראת שנת הלימודים שבפתח (קרדיט: רוחמה וולף וענת גרעין).
יעקב גודו – אביו של תום ז”ל שנרצח ב 7.10 בממ”ד בכיסופים: “אין מחילה על הפקרת חיי אדם במחילות עזה, אין מחילה על הפקרת חיי לוחמים ושליחתם למוות חסר תכלית במלחמה שנועדה לתחזק שלטון יחיד דיקטטורי והמשך החזקת שלמות הקואליציה וממשלה שהיא הגרועה ביותר מאז קום המדינה. אני מאחל לכולנו שנשתחרר במהרה מהאדם המרושע הזה וממשלתו הנפשעת ונמצא את הכוחות לתחיל ולשקם את המדינה האהובה שלנו”
דורית אלמליח – מנהלת חוסן במרכזי הפינוי של מפוני הצפון, חברת שניר: “אני רואה זוועות: קהילות ומשפחות מתפרקות, אי וודאות מפחידה, 20% עליה בתמותה, צער, דכאון, דכדוך מדבק, חוסר ברק בעיניים, סמכות הורית נעלמת , כיתות כוננות אדירות עייפות ומתוחות, נשים ואמהות נושאות בנטל גיבורות, עייפות, מתוחות. הגיע הזמן להפגין מול ראשי המשק – אחד אחד שיקומו, יזוזו, יפעלו ויצרו כוח נגד שיפיל. שיקדימו תרופה למכה שיצטרפו וישביתו את המשק כי מחר לא יהיה משק. צריך למצוא אחד אחד שחושבים כמונו – מליון איש ברחובות!”
דרור גביש – עקור מהגושרים מראשי מחאת עמיעד: “המחאה שומרת על המדינה. כי כל עוד היא קיימת, כל עוד אנחנו יוצאים ויוצאות לרחובות, אנחנו גורם מאיים ומגביל מבחינת ממשלת החורבן. לכן הם עדיין לא פיטרו את היועמ”שית, לא החליטו שפסיקות בג”צ לא חלות עליהם, לא הצליחו להעביר את חוק ההשתמטות, את חוק הג’ובים לרבנים, את תקציבי העתק שרצו להוסיף לישיבות, לאברכים ולבתי הספר המפלגתיים של החרדים. הם עדיין לא פיטרו את גלנט. הם עדיין לא עושים כל מה שבא להם, ולא מצליחים לקחת לעצמם כוח בלתי מוגבל – כי אנחנו פה”.
תגובה אחת
השארת תגובה
חברים יקרים
…….
שלכם אבי