עודד שלומות
מוצאי שבת 14/12/24:
רבבות יצאו לרחובות בכל רחבי ישראל החופשית והדמוקרטית בקריאה להחזרת החטופים המופקרים בעזה וסיום שלטון ההשתמטות, העבריינות וההפיכה המשטרית.
כך גם ברחבי הגליל המערבי והמרכזי: בנהריה, כרמיאל, בית העמק, חורפיש-אלקוש, אילון ולוחמי הגטאות.
ד”ר יאיר בוימל (קיבוץ סער) הערב בנהריה:
(צילום: ניצן שרוני)
את המחאה בכרמיאל הנחה עו”ד תומר בן חמו, חבר מועצת העיר כרמיאל מטעם “חוזה חדש”:
ערב טוב לכולכם,
תודה שהגעתם הערב, כי בנוכחותכם אתם מוכיחים דבר פשוט אך חזק – “עוד לא אבדה תקוותנו.”
אנחנו כאן כי אנחנו מאמינים שייאוש הוא לא תוכנית עבודה. אנחנו כאן כדי לומר בקול ברור שהדמוקרטיה שלנו שווה את המאבק.
בימים קשים אלה, המחשבות שלנו עם משפחות החטופים ועם כל מי שמחכה ומייחל לשובם הביתה. הדמוקרטיה והחירות שלנו נמדדות ביכולת שלנו לעמוד יחד – לא רק כדי להיאבק על עתידנו, אלא גם כדי להבטיח שכל אדם שנלקח מאיתנו יוחזר. זה המאבק של כולנו, וזה המאבק שמחזק את הערכים שעליהם אנחנו כאן הערב.
רק לאחרונה, השלט הגדול שהקמנו מתרומות – סמל לתקווה, לאחדות ולמאבק – הושחת. מעשה של אלימות, ואלימות, כפי שאמר יצחק רבין ז”ל, היא “כרסום יסודות הדמוקרטיה”.
שום אלימות לא תשתיק אותנו. שום ונדליזם לא ימחק את התקווה שלנו. להפך – כל ניסיון כזה רק מחזק את האמונה שלנו בצדקת הדרך.
כשתצאו מכאן הערב, זכרו שכל צעד שלנו חשוב. כל מילה שנאמרת, כל מעשה שנעשה, כל אדם שנצטרף אליו – הם הלב הפועם של המאבק הזה.
אנחנו כאן לא רק כדי להתנגד למה שרע, אלא כדי לבנות את מה שטוב. דמוקרטיה חזקה נבנית מאנשים שלא מוותרים, שמביטים קדימה ומאמינים שהשינוי אפשרי.
אז בואו נמשיך יחד, בכל דרך שנוכל – ברחוב, בשיח, בעשייה יומיומית – לשמור על הלהבה בוערת. כי העתיד שלנו, העתיד של הדור הבא, תלוי בנו ובכוחנו המשותף.
“עוד לא אבדה תקוותנו.”!!
**
להתמודד עם האיום מבפנים / אייל רותם (מכמנים. בעבר מהנדס העיר כרמיאל)
בשבוע שעבר עמד על הבמה הקטנה כאן ראש העיר לשעבר של כרמיאל, עבדתי איתו שלושים שנים. הוא אדם מנומס מאד והוא קרא לחבורה בירושלים אפסים. התבטאות די חריגה.
אני מתנצל מראש שאהיה בוטה הרבה יותר. אני מאד כועס ואין סיבה שאוכל לעצמי את הלב:
יש שיר ידוע הנקרא “פה קבור הכלב” ובו בית מאד ציורי:
“אם דרכת בתוך דבר
שכלב לפעמים משאיר,
נקה היטב את הנעליים,
ושמור מאתנו מרחק סביר.”
לפני כמעט שנתיים דרכנו כולנו על ערמה של מה שכלב לפעמים משאיר ובניגוד למה שקורה עם התוצרת של הכלב, הריח והגועל מהערמה הזו , רק מתגברים ועוד לא מצאנו דרך לנקות מהם את הנעליים…
אני מרגיש שבבחירות האחרונות, חטפו אותי ואת כולנו ועכשיו מנסים להפוך אותנו לעבדים: כדי שנפרנס את עלובי הנפש שמנהלים את המדינה ואת הפרזיטים שתומכים בהם, כדי שבמקום ילדיהם המשתמטים, נשלח את ילדנו להפוך לשאהידים יהודיים בהגנה על חזונות משיחיים בעזה, בלבנון ובעומק הרשות הפלשתינית וכדי שנזכה לשטיפת מוח תמידית עד שכל כוונת התנגדות תימחק ממחשבתנו.
מה שפרזיט לא מבין זה שכשהגוף אליו הוא נטפל מת, גם הוא ימות.
לאורך עשרת החודשים שקדמה למלחמה הפגנו ופעלנו בדרכים רבות, יצירתיות ומרובות משתתפים. בהחלט השפענו ועיכבנו כמה מהלכים מסוכנים, אבל אני מסופק אם היינו מסוגלים להביא להתפזרות הכנסת כי הם לא באמת שומעים אותנו. רק לפני כשבועיים, אמר שר התעמולה הפאשיסטית קרעי: “אנחנו נבחרי ציבור, אנחנו יכולים לשנות את המשטר אם נרצה”. הקול קול קרעי אבל הידיים המחזיקות בחוטים של הבובה – ידי נתניהו.
ואז פרצה המלחמה.
היא שינתה את סדרי העדיפות של כל האנשים השפויים במדינת ישראל:
המלחמה הביאה ליסורי שאול של מאות משפחות חטופים, אבל של אלפי משפחות חללים – אזרחים ולוחמים – שנהרגו וסבל של יותר ממאה אלף מפונים מדרום וצפון.
חלקם חיים כבר יותר משנה רחוק מבתיהם שרבים מהם נהרסו. המלחמה הביאה גם לשינוי סדר העדיפות של הציבור הליברלי אשר התגייס מיומה הראשון, לעזרת כל מי שנפגע ממנה, באותה עוצמה ומחויבות שהייתה בו להחליף את הממשלה הכושלת. האנרגיות שהלכו לשם לא חזרו באופן מלא. מאמץ ההישרדות הנפשי והכלכלי מכביד על כולם ובמיוחד על משפחות צעירות המוצאות עצמן מגדלות ילדים במצב של פחד מהאויב שבחוץ ומאלה שקמים עלינו לכלותינו, מבפנים.
כזאת לא היה מאז הזמן שלקראת חורבן בית שני.
לעומת הציבור, המלחמה לא שינתה, חס ושלום, את סדרי העדיפות של חבורת הזבל.
מבחינתם נוצרה הזדמנות פז להאיץ תחת מסך ענני העשן האמיתי והנפשי, את המהפכה המשטרית בדרך אל שלטון יחיד מודל פוטין או אסד ודומיהם. שלטון של רודן הבז לחיי אדם ולשלטון החוק , בסגנון לואי הארבע עשרה שאמר “המדינה זה אני”.
אז איזה מהלך דרמטי התלוי בנו, יכול להביא את השינוי?
אני חושב שאיננו מצליחים להתרומם ולהפיח בגחלים אש של תקווה כי אין לנו מנהיג. אין מי שנחשב כאלטרנטיבה לרודן. את המחאה הובילו וממשיכים להוביל אנשים מופלאים. אבל למעט יאיר גולן שקרא “הנני” האחרים לא רוצים כנראה להיות פוליטיקאים ואפשר להבינם. מי בקהל כאן שמוכן להיות פוליטיקאי, שירים יד. כן… גם אני לא.
אבל מה לעשות. שלטון דמוקרטי מבוסס על פוליטיקאים. הפוליטיקאים היחידים שנבחרו על ידנו ועדיין קיימים לכאורה, הם חברי האופוזיציה והם מקפידים על שתיקת הכבשים.
חנוכה קרוב. כל אחד הוא אור קטן והם הפוליטיקאים כולם ביחד יכולים וחייבים להיות אור איתן .
אני מאמין שאיחוד כל מפלגות האופוזיציה הציוניות לפרק זמן מוגבל מראש של שנתיים, למפלגה אחת, יעשה את המהפך ויחזיר את הצבע והתקווה ללחיים שלנו. אם ליברמן יגור עם גולן ולפיד עם גנץ ירבץ, הכל יכול לקרות.
אני מאמין שראשי מפלגות האופוזיציה יכולים להגיע להסכמה על מצע משותף המבוסס על עקרונות יסוד מתבקשים מאליהם כמו חיזוק המשטר הדמוקרטי ע”י כינון חוקה לישראל, הפרדת דת ומדינה, שוויון זכויות וחובות של כל תושבי המדינה וחתירה לשלום עם כל מי שחפץ בשלום עמנו .
אני מאמין שרוב גדול של תושבי ישראל, גם מהמגזר הערבי הכמה לשינוי לא פחות מאיתנו, יצביעו בעד מפלגת על כזו.
ראשי האופוזיציה צריכים להשתכנע שאין להם זכות קיום בנפרד כשהם נאבקים על אותו מאגר קולות. בדיוק בגלל תופעה דומה דפקו אותנו עד העצם לפני כשנתיים. הם ואנחנו צריכים להבין שאנחנו במרוץ מטורף נגד הזמן ונגד הטירוף. בלי הסכמי עודפים! כל הקולות השפויים חייבים להיכנס לסל אחד.
למידת לקחים היא עכשיו באופנה. מומלץ גם לפוליטיקאים שלנו לצאת מההלם וללמוד.
עם כל הכבוד לאופטימיות הנהדרת של יאיא ואחרים, אם לא ניצור בזמן הקרוב סיבה אמיתית להאמין בתקווה, הייאוש יגבר, רבים לא יבואו להצביע, הלכה הדמוקרטיה והלכה המדינה.
מה בידינו לעשות?
בואו נשקיע מאמץ במי שחייבים להקשיב לנו, אלה שהצבענו בשבילם.
בואו נעשה נפשות לעניין. בואו נשגע בכל דרך אפשרית את חברי הכנסת של האופוזיציה, ובמיוחד את מנהיגי המפלגות, להתאחד. במדינה הקטנה שלנו, כל אחד מכיר מישהו שמכיר חבר כנסת או חבר מפלגה. תחשבו יצירתי. תחשבו ממוקד מטרה.
נפיץ כרזות, קריקטורות, סרטי מציאות לא מדומה באשר לחיינו הצפויים תחת שלטון פאשיסטי משיחי ועוד.
בואו נתנהג כמו בולדוגים ולא נעזוב. נשלח מיילים אסרטיביים לכולם ונגייס גם את מנהיגי מאות קבוצות המחאה שלהם יש רשת הפצה מוכנה ויעילה, למטרה אחת משותפת – לא ממשלת אחדות לאומית אלא מפלגת אחדות לאומית.
הרצל אמר ” אם תרצו, אין זו אגדה” ולמען הגשמת החזון הצליח לעשות את הבלתי יאמן ולהפיק אירוע מכונן של הכינוס הראשון של הקונגרס הציוני.
בן גוריון כינס את מועצת העם יום לפני צאת הבריטים מהארץ ויצר אירוע מכונן בו הוכרז על הקמת מדינת ישראל. הוא ידע שזה מצב של “עכשיו או לעולם לא”.
אנחנו באותו המצב בדיוק. מעט לפני שזה בורח לנו. אין לנו הרצל ובן גוריון. צריך לעבוד עם מי שיש.
אנחנו צריכים אירוע מכונן בו יוכרז על תקומתה השניה של מדינת ישראל והחזרת מגילת העצמאות לבסיס האם. צדק נתניהו שיש מלחמת תקומה, היא מפניו.
תדמיינו את התרוממות הרוח של עשרות אלפי תומכים נלהבים בהיכל נוקיה בתל אביב העדים להכרזה על הקמת מפלגת אחדות לאומית, במסגרת כינוס של כל חברי הכנסת מהאופוזיציה ,המשודר בשידור חי בכל הערוצים חוץ מערוץ הרעל.
זה יכול להיות אירוע מכונן, כזה הסוחף אליו את כל הקולות השפויים והאבודים. בערך כמו שטל ברודי אמר פעם “אנחנו חייבים להיות על המפה”.
גם אצלנו, כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן, סורה חושך הלאה שחור, סורה מפני האור. תתגייסו, תפיצו, תשתכנעו ותשכנעו.
ברשותכם, עוד משפט שלא תכננתי לומר עד ליום חמישי בלילה לאחר מופע האימים של של לוין מול בית המשפט העליון:
כל הסימנים מעידים שבשבוע הבא המהפכה המשטרית תעבור לנוע על סטרואידים וניכנס למשבר חוקתי. האופוזיציה, כולה כאיש אחד, צריכה להיערך ולהתאחד וגם אנחנו, הרוב השפוי, הליברלי צריכים להיערך ולהוכיח שאנחנו הרוב ע”י הפגנה של מאות אלפים ליד הכנסת ובית המשפט העליון. זה להיות או לחדול.
מי שרוצה לדמיין מה המשמעות של סירוס בית המשפט העליון, שישאל את עצמן אם היה מוכן לחיות עם משפחתו באיראן בה אין ערך לחייו וחיי ילדיו. האם היה מוכן לחיות תחת שלטון השריעה, רק בגרסה היהודית. תשאלו גם את בני המשפחה שלכם ואת החברים. אלה שלא מאמינים שזה יקרה.
**
הדס רגולסקי מנכ”לית “חוזה חדש”, חברת מועצת עיריית תל-אביב יפו וממייסדות בונות אלטרנטיבה:
ערב טוב כרמיאל!
ראשית אני רוצה להגיד תודה לכל אחת ואחד מכם שיצאו היום להפגין למען מדינת ישראל דמוקרטית, למען השבת האחים והאחיות שלנו מעזה, למען השבת השפיות של כולנו.
שמי הדס רגולסקי, אני חברת מועצת העיר תל אביב יפו, ממייסדות בונות אלטרנטיבה ומנכ״לית חוזה חדש. גדלתי במושב נתיב העשרה בעוטף עזה אזור שאנחנו מעדיפים לכנותו הנגב המערבי כפי שאתם גליל מערבי.
אנחנו בתקופה לא פשוטה, ההפיכה המשטרית חזרה בטורבו, ממשלת החורבן פועלת לשנות את חוקי הבחירות, לפגוע ביועמשית וברמטכ״ל, להפריד ולהפלות בחוק נשים לעומת גברים, לאיים על האקדמיה והתקשורת.
זה מרגיש שזה איום יומיומי על כולנו וכן, גם לי לפעמים בא להשתבלל אבל ייאוש זו לא תכנית עבודה!
לפני שבוע לקחתי את אנשי חוזה חדש למסע בקיבוצים ניר עוז וכפר עזה, אתמול תומר בן חמו ואני היינו במסע הצדעה לתושבי הצפון.
ואני רוצה להגיד לכם משהו – אנחנו הא.נשים להם חיכינו, עם ישראל הוא התקווה! ואנחנו ננצח!
חברתי ורד ליבשטיין מכפר עזה שבונה מחדש את הקיבוץ הזמני ברוחמה למרות האובדן האישי היא סמל התקווה,
ורוי ועומרי מאחים לנשק שבינתיים בונים את הקיבוץ שלה הם התקווה, איה ממאג׳דל שאמס שתלמידיה נהרגו מפגיעת הרקטה במגרש הכדורגל וחושבת איך לשוב ולטפל בסוסים בילדים שנפגעו, ודורון ששומר בשער של מטולה, דר לביוכימיה מתל חי שמחכה לחזור וללמד, הם הם התקווה
וגם בני שבט רגולסקי, המשפחה שלי מחולתה ויסוד המעלה וכפר ורדים, שכמותכם נשארו בצפון ולא פונו, וממשיכים וממשיכות לחייך ולחשוב על העתיד שלהם פה , אנחנו כולנו התקווה של המקום הזה.
וכדי לבנות מחדש את הצפון והדרום, כדי לבנות את התקווה של כל יושבי הארץ הזו שאפשר שיהיה פה אחרת, צריך קודם כל לעצור את המלחמה בעזה ולהחזיר את החטופות והחטופים. סה טו!
את כולם – עכשיו
את כולן – עכשיו
זה לא רק בשביל המשפחות שלהם, זה בשבילינו!
אנחנו חייבים להמשיך להיות הקול שזועק את זעקתם, זו החובה שלנו כעם, כחברה, כאנשים שדוגלים באנושיות, בערבות הדדית, כמי שמקדשים לא את המוות אלא את החיים.
אני מקווה שתצאו עם הקריאה הזו, בקול, ובלב – זה אפשרי, זה יקרה, זו הרוח הישראלית, זה עלינו ויחד, באמת ביחד, ננצח.
תודה רבה.
**
סטיבי כרם, שיזם (מימון המונים) את שלט הענק סמוך לצומת כרמיאל ובו קריאה לשחרור החטופים, אמר כי התלונן במשטרה על השחתת השלט, וקרא לגיוס המונים נוסף לשלט חדש, בלינק הזה.
גיבורי הגליל גם בחורפיש / צומת אלקוש
לא מוותרים ולא מתייאשים בבית העמק:
באילון:
בלוחמי הגטאות:
השארת תגובה
