עודד שלומות
רגע לפני מימוש (או טירפוד?..) ההסכם להחזרת החטופים וסיום מלחמת “מלכודת המוות” יצאו המוני ישראלים לרחובות לתמוך בחטופים, במשפחות ובחיילים.
כך בכל רחבי ישראל החופשית וגם בגליל המערבי והמרכזי.
בעצרת המרכזית בכרמיאל נשאו דברים שני נערים מכפר ורדים: שיילי קדרון ואורן רול
שיילי קדרון:
אני שיילי קדרון שותפה פעילה בהפגנות בכרמיאל ונהריה תלמידת כיתה י”ב בבית ספר תפן ותושבת כפר ורדים ואלקוש רוצה לשתף אתכם, אני כנערה במדינת ישראל מבינה שאנחנו הנוער דור חדש שגדל על חרדה. על אזעקות. על עתיד מעורפל.
אין ביטחון, אין יציבות, אין אמון.
במקום חלומות – לומדים איך לברוח ממלחמה.
במקום תקווה – מקבלים דור של פוליטיקאים שמוכרים אותנו בשביל הכיסא שלהם, וגם מצדיקים ציבור שלם במדינה שמנותק מהמציאות, חלק גדול לא לומד מקצועות ליבה ובגלל זה גם פחות משתלב בשוק העבודה, וחלק גדול ממנו לא מתגייס לצבא, בתור אזרחים חילונים או מסורתים אנחנו צריכה לשלם גם בשבילינו וגם בשבילם, להשתלב בשוק העבודה, להתגייס לצבא ולקלוט שבזמן שהעם מתגייס נלחם נפצע ואפילו נהרג הם יושבים ולומדים תורה בתנאים נוחים, אני מדברת עם מכרים חרדים שלא מעוניינים להתגייס ויש לי צרימה בלב, למה אנחנו כן והם לא? זה כשל ערכי גדול בעיניי בגלל שזו מדינה של כולם אז כולם צריכים לשאת בנטל באופן שווה.
בתור בת נוער אני נוסעת הרבה באוטובוסים, מדינה מודרנית לא יכולה בלי תחבורה ציבורית מתפקדת. אבל אצלנו? מדינת הדתה, אין אוטובוסים בשבת, אין נגישות, מי שלא מחזיק רכב – פשוט נתקע. זה פוגע במעמד הביניים- בצעירים, בקשישים, בפריפריה – בכל אחד ואחת ויש לציין שגם את הקמפיין ״צדק תחבורתי״ הציגה משפיענית שנוסעת ברכב פרטי. שרת התחבורה טסה על חשבון המדינה על ימין ועל שמאל וכשהיא כן משמיעה קול היא מנסה לקדם אובר בישראל שזה בעצם פוגע במטרה שלה, לצמצם רכבים פרטיים על הכביש.
בתור תלמידה ממערכת החינוך אני חוויה הרבה אי יציבות, במקום שאמור להיות הכי יציב כלפי תלמידיו, במשך שנים אנחנו התלמידים חווים שביתות, הפגנות של המורים שלא מתוגמלים כמו שצריך ואני גם תוהה, איך אפשר להיות תלמיד במערכת מיושנת ולא מותאמת שמשדלת אותנו למידה של מקצועות שרובם לא יעזרו לנו בחיים במקום ללמד אותנו על ערבות הדדית, מה זה להיות אזרח המדינה על אמת? נציין שפורסמה הנחיה חדשה-במסע לפולין איסור על ענידת סממנים למען החטופים וגם משרד החינוך השתיק סרטון של מנהלים שקוראים להחזרת החטופים בטענה שהם מערבים פוליטיקה, ואני רוצה לשאול אתכם, באיזה מדינת עולם שלישית אנחנו חיים שהגענו למצב שבו חיי אדם הפכו למשחק פוליטי והחטופים נמקים בשבי כמעט שנתיים, נכון להיום 729 ימים, 12 שעות ושלושים וחמש דקות, כל יום שעובר, כל שעה שעוברת, המשפחות סובלות והכאב רק הולך ומעמיק, יש לנו הבטחות, יש תכנית חדשה אבל השאלה היא האם הממשלה באמת תממש אותה? האם ההסכם הזה לא יהפוך לדף נייר נוסף בעוד החטופים סובלים בשבי, אנחנו דורשים פעולה מידית החטופים צריכים לחזור הביתה עכשיו, לא מחר, לא בעוד שבוע, עכשיו, כל השאר הוא משחקי כוח פולטיים על הגב של אנשים חפים מפשע ואי אפשר להמשיך לחיות במציאות כזו,
תזכרו: 729 ימים 12 שעות, ו36 דקות של גהינום
את כולם, עכשיו, הביתה!
**
אורן רול:
אורן רול:
ערב __ לכולם.
אני לא יודע מה יקרה מחר, מחרתיים, ואפילו אולי היום בלילה,
אבל אני כן יודע, שאלון עדיין לא בבית.
ולכן, כרגיל,
כשהם במנהרות,
אנחנו ברחובות!
הרבה מכן אולי כבר מזהים אותי, כהילד עם החולצה הסגולה והמגפון.
אני אורן, בן 15 גר בכפר ורדים, ווואלה?
אני לא אמור להיות כאן הערב, בצומת.
אני אמור להיות בבית, עם המשפחה, לישון בשקט.
אבל איך אפשר לישון בשקט,
כשאלון ועוד עשרות חטופים וחטופה,
כבולים מתחת לאדמה, רעבים, מפחדים,
מופקרים!!!
אני רוצה לנסות הערב לספר לכם קצת על הזוית שלנו, הדור הצעיר, וקצת על איך אנחנו מרגישים בכל הקונסטלציה ההזויה הזאת.
אנחנו, בני ובנות הדור הצעיר, רוצים עתיד שבו נוכל לחיות בשקט ובביטחון בארץ הזו.
עתיד שבו נוכל לגדל את הילדים שלנו בלי חשש שישלחו אותם ל-400 ימי מילואים להרוג ולהרג בעזה כשהם יגדלו.
עתיד שבו נדע, שלכל אחד מגיעה הזדמנות ולכל אחת מגיעות זכויות.
ואת העתיד הזה, נשיג רק בשלום.
התחלתי לכתוב את הנאום שלי להיום לפני כמעט שבועיים, ואני עדיין לא מבין איך יכול להיות, שילד בן 15 מכפר ורדים חייב לכתוב נאום בידיעה שעוד שבועיים: עדיין! תהיה! מלחמה!!!
הרבה שואלים אותי: ״אורן, איך אתה מוצא את הכוח לצאת לרחובות כל שבוע ולהפגין?״
אני אגיד לכן מאיפה,
אני חושב על אלון. אלון, שלנו!!! שכבר כמעט שנתיים! כבול בשרשרות מתחת לאדמה בידיעה שהממשלה שלו! החליטה! לנטוש! אותו! שם!!!!
ואל תגידו לי שזה ״לא הממשלה שלו״ כי נתניהו חתם על הסכם. נתניהו הוא שקרן, עם מילים ריקות! אני יגיד לו תודה אחרי שאני רואה את אלון בבית!!
ואני חושב על הילדות העזתיות, הילדות שרעבות, מפחדות, ללא ילדות, שלא בחרו במלחמה הזאת! לא בחרו בהרג ובשנאה!
ילדות שרוצות רק לחיות!!
והאמונה שלי שיהיה פה עתיד טוב יותר, מגיעה מכם!
הידיעה שאני אוכל לגדל כאן את הילדים שלי מגיע מהאנשים שאיתי בצומת, כל שבוע, זועקים את זעקת החיים, דורשים דמוקרטיה, שיוון חברתי, שלום ואהבה!
ואספר לכם, שאין ארגון שגורם לי להרגיש יותר תקווה מעומדים ביחד.
כן, עומדים ביחד, הארגון ההוא עם החולצות הסגולות. הארגון הגדול בארץ המחבר בין ערבים ויהודים, צעירים ומבוגרים, מכל המדינה.
זה האנשים שאני רואה שלא מוותרים לעולם, כי הם יודעים פשוט ויפה,
שאיפה שיש מאבק,
יש תקווה!!!!
אנחנו כאן הערב, הרוב הגדול של הציבור הישראלי. הרוב הגדול שדורש את האחים שלנו בבית, שהמלחמה תגמר, ושיחתמו כבר על הסכמים!!
אבל יש מיעוט קיצוני שרק רוצה מלחמת נצח. הם מי ששולט לנו במדינה, בעתיד, והם מי שהורגים את כולנו!!
אומרים לי שאני ״שמאלני״, כי אני מפגין כל שבוע, למען החטופים, וכן, גם העזתים.
אבל, אני מסרב לקבל כותרת פוליטית, כי אם יש מי שטוען, שאמירות כמו: ״לכולם מגיע לחיות, וצריך לבחור לאהוב ולא לשנוא״
הם עמדות פוליטיות,
אז,
לאן,
הגענו!!?!?!!!?
כי אנחנו יודעים, שלא מפרידים בין חילוני יהודי, לחרדי, לילד פלסטיני, לחטוף תאילנדי.
ה ״אנחנו נגדם״ זה לא היהודים נגד הפלסטינים כמו שנתניהו ומכונת השנאה שהוא מייצר רוצים שנאמין.
ה ״אנחנו נגדם״, זה האנשים שמאמינים שאפשר שיהיה פה עתיד טוב יותר, לכולם,
נגד אלה שמקדשים אדמה על פני החיים, מי שמבחין בין דם לדם,
מי שבוחר להרוג בשם נקמה!!!
אנחנו היום חיים במדינה ללא אופוזיציה אמיתית.
אנחנו חיים במדינה שנשלתת על ידי בן גביר והכלבים שלו,
כן, גם אתה נתניהו, לא יותר מכלבלב של איתמר בן גביר!
איך יכול להיות, שאף אחד לא קם ואומר, מספיק!
אף אחד לא קם ואומר, כמה עוד דם צריך להישפך!!!
של החיילים! הילדים! הילדות! האחים! האחיות! האבות! האמהות!
והחטופים שלנו!!!
מצופה ממני לקום בבוקר וללכת לביה״ס כרגיל, כשאחים שלי בעזה, כבר שנתיים!!!
איך אני אמור, כשכבר שביעית מהחיים שלי, אני תקוע בשביעי באוקטובר, 2023!!!!
אני אומר לכם עכשיו:
המצב הנוכחי לא ימשיך עוד הרבה. העולם מתעורר, האנשים מתעוררים.
ותראו שמתעוררים: כולנו שמענו את נשיא ארצות הברית, טראמפ, מדבר השבוע. הוא נתן לנו תקווה.
הוא לא הסתפק בהפסקת אש, אלא כיוון לשלום באזור.
אבל למה אנחנו צריכים לחכות ולהתחנן לדונאלד טראמפ?!?!
איפה הפוליטיקאים שלנו?!?
שלום במזרח התיכון זה קודם כל אינטרס של ישראל!
כל פוליטיקאי צריך לקום כל בוקר ולחשוב: מה עשיתי היום כדי להפסיק את המלחמה? כדי להפסיק את מעגל ההרג האינסופי?
כדי להחזיר את החטופים!!!!!
ההבנה התחילה להגיע לאנשים, שזהו. אנחנו לא רוצים יותר למות בעד ממשלה משיחית.
אנחנו לא רוצים לחיות ב ״סופר ספרטה״, אנחנו רוצים לחיות במדינה שלנו, עם האחים שלנו בבית!!
אז תמשיכו חזק, הרגע קרוב!
אם תרצו להצטרף אלינו בסגול, למחנה החיים. לאנשים שפועלים למען כולנו!
תדברו איתי, או תחפשו ״עומדים ביחד״ בגוגל!
בקרוב נרד לצומת, נרים פה באמאמאמאמאמאמא של הרעש, כי אנחנו לא מפחדות, לא מתקפלים, ולא מוותרות,
כי אנחנו, אני ואתן שלצידי כאן הערב,
יודעים ויודעות, שזה אפשרי.
תודה
**
עומר וייס:
**
בצומת כברי (צילום אמיר ירחי):
בנהריה:
**
בלוחמי הגטאות:
בחורפיש / אלקוש
(צילום עמירם גופר)
**
באילון:
השארת תגובה
