אביב פורח, הגשמה ותקווה

ניר שילה

ניסן תשפ”ו / פסח 2026

חודש ניסן – “שמור את חודש האביב ועשית פסח לה’ אלוהיך” (דברים ט”ז א’). שלושה שמות לחודש, אשר במרכזו ניצב חג הפסח: חודש ניסן, חודש האביב וראש חודשים.

כפרניק AVIV-scaled אביב פורח, הגשמה ותקווה

השם ניסן נשתרש בשפה העברית עם שובם של גולי בבל לארץ, והוא נזכר פעמים במקרא (אסתר ג’ ז’ ; נחמיה ב’ א’). בצלצולו הוא מזכיר את השם ניצן – ואכן בחודש זה “הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע, וקול התור נשמע בארצנו”. השם אביב מציין את עונת השנה, בה מבשילה התבואה. שם זה גם מרמז על היותו הראשון למניין חודשי השנה: אביב – אב י”ב, כלומר, אב לשנים-עשר חודשי השנה. חודש ניסן נקבע ראש-חודשים, כי הוא חודש הגאולה, בו יצאו אבותינו ממצרים. אף כי האנושות נולדה בחודש תשרי, עולה ערך הגאולה על ערך היצירה. משום כך נבחר ניסן להיות הראשון לחודשי השנה, והחל בו מונים – לפי התורה – את שאר החודשים.

הכל כפי שאנו שמים לב בסימן של התחדשות – התחדשות בטבע – ניצנים, התחדשות בחקלאות – התבואה מבשילה – התחדשות של חודשי השנה – אב י”ב, התחדשות של גאולה – ראש-חודשים, שהרי סיפור יציאת מצרים והנדודים במדבר הוא סיפור מופלא של התחדשות, חופש ולידתו של עם.

היום נסב אל שולחן הסדר. ההגדה של פסח נפתחת במצוות בדיקת החמץ, המקדימה את ליל הסדר. גם מצווה זו היא מצווה של התחדשות – מה שמבדיל בין חמץ למצה אלו הם השמרים. מפרשים המסבירים את החמץ והמצה באופן מטאפורי הבינו את השמרים כסמל לגאווה, שכן הם גורמים לבצק להתנפח ולהתמלא באוויר – תוכן שאיננו אלא כלום.

לעומת הלחם שאינו אלא “מצה עם גאווה” אנו חוזרים בפסח למקור הצנוע, הבלתי מנופח והאותנטי. התורה חייבה סילוק מוחלט של כל חמץ מן הבית – שלא ייאכל יימצא או ייראה.

אבל מהו פשר הסילוק והטיהור הזה? כיצד הוא קשור לחג האביב והחירות? כיצד עבודת הפרך של ביעור פירורי לחם ישן קשורה להתחדשות ולחירות? חלק מהפרשנים מתייחסים ל”חמץ” באופן מטאפורי – סמל מוחשי לדברים שאותם עלינו לבער בחיינו – בתחום הנפשי, המוסרי והחברתי.

הניקיון החיצוני נעשה תמריץ לניקיון פנימי, להתבוננות בנפשנו פנימה ולביעור ה”חמץ” מתוך לבנו. לאחר סילוק הישן והמוחמץ, יש מקום להתחדשות של אביב וליציאה לדרך חדשה, משוחררת יותר, נכונה ואפשרית יותר.

אכן השנה כולנו מצפים לצאת לדרך חדשה, לסיומה המוצלח של המלחמה ומצב החירום בו אנו מצויים, הבראתה של החברה הישראלית והמשך הבנייה והיצירה כאן בארץ המופלאה שלנו, בכפר הירוק שלנו, ובקהילה היקרה והאהובה שלנו.

סיפור חג הפסח, הוא סיפור הולדתו של עמנו, מלמד אותנו שהכל אפשרי – זה בידנו!

אפשר לצאת מעבדות לחירות, אפשר וצריך לשנות, לעשות תיקון עולם. אסיים בשירו של שאול טשרניחובסקי -אני מאמין, באמונה בתיקון עולם, ובתפילה לסיום המלחמות, לשלומם של חיילות וחיילי צה”ל וכוחות הביטחון, הבראתם המלאה והמהירה של הפצועים בגוף ובנפש וחזרה לשגרה מבורכת – המשך בנייה, יצירה וחלום.