עודד שלומות
שבת(ט) נשים גם יחד בטבע: רציתי שהחדשה שהגיעה לכפר תדע כמה הקהילה מחבקת ועוטפת.
שבת(ט) נשים גם יחד בטבע: רציתי שהחדשה שהגיעה לכפר שתדע כמה הקהילה מחבקת ועוטפת.
ארזתי את עצמי השבוע ויצאתי לישון בטבע. אני לא זוכרת מתי לאחרונה זה קרה ואולי זה גם לא היה קורה בזמן הקרוב, אילולא התקיים מחנה נשים מיוחד במינו שארגנה דורית מזרחי מהמרכז למשפחה ב"מרכז קהילתי כפר ורדים".
נפגשנו על הר דפנה בפינה קסומה עם נוף ישיר לים, רגע לפני שקיעה. חבורת נשים במנעד רחב של גילאים, חלקן מכירות וחלקן לא. וכל שנדרש מאיתנו זה פשוט להיות. להיות בלב פתוח, קשובות לעצמנו.
כשהגעתי האש במדורה כבר דלקה והחלו ההכנות לפויקה שיתבשל על הגחלים. על מרחב של מחצלות ומזרונים ישבו כמה נשים, מצחקקות ומנהלות שיחה חופשית וכנה. נרגשות מהעובדה שפרגנו לעצמן, הניחו את כל טרדות היומיום בצד והגיעו להיות אחת עם השנייה. להיטען באנרגיה, להיות בנתינה לעצמן. התיישבתי במקום שכונה "הסלון" ואפשרתי לשקט לחלחל.
מאותו הרגע, כל מה שאני זוכרת זה אוסף של רגעים וחוויות. פעילות בדמיון מודרך, ערב שירה, ארוחת ערב מפנקת סביב המדורה ושיחות מלב אל לב. את הלילה העברנו במלון מיליון כוכבים, תחת כיפת השמיים. בליווי צרצרים וקולות רחוקים של נערים ונערות נהנים מהימים האחרונים של החופש הגדול. ואני הרגשתי בחופש אמיתי.
בבוקר התעוררנו עם הזריחה למדיטציית בוקר ושיעור יוגה. הרגשתי איך הנינוחות השתלטה עליי ביומיים האלה ונזכרתי כמה כוח יש לנו ביחד. כמה אנחנו דומות וכמה אנחנו יכולות ללמד וללמוד האחת את ומהשניה.
השארת תגובה
