מאחורי הגדר


דורית קלנר בכתבה שלישית: מאחורי הגדר
דורית קלנר

"רואה ואינה נראית": התקנון כפה גדר או חומה כדי שלא נביט בית השכנים

כפרניק _copy_1 מאחורי הגדר

אתם לא מכירים אותי. "את חדשה בכפר?" אתם שואלים. אבל אני מכירה אתכם.

למעלה מעשרים שנה אני סובבת אתכם, מדי בוקר ובערב, בגשם, בקור, בשלג ובשרב הכבד, בודאי כבר הייתי מגיעה רחוק אם הייתי הולכת ישר.
אני רואה ואינה נראית.
 
* * *              
בשנים האחרונות גם אתם הופכים בלתי נראים. בשקט, לאט לאט, צומחים שיחי ההיביסקוס והיסמין, הולכים ומתגבהים באין קוצץ. לצידם מוקמות גדרות העשויות מלוחות עץ הנצמדים זה לזה, קרוב קרוב, שלא תוכל עין סקרנית להציץ בין החרכים. שוחרי הקידמה דבקו בגדרות הפלסטיק הלבנות, ובצדק, כך נראה עם חלוף השנים, כשלוחות העץ דוהים ומתקלפים ושולפים קוצים ומרחיקים את המנסה להתקרב.
כדי להרחיק אותי עוד יותר תלוי שם שלט עוין ומאיים, חושף שיניים ונוהם, "זהירות כלב נושך",  ומאחורי הגדר מציץ לו חומי או מוקי ומכשכש בזנבו בידידות. אל תשימי לב, הוא אומר, זה סתם, בצחוק.
 
 
 
כפרניק _copy_2 מאחורי הגדר

 

 

בפתחי הבתים החדשים או המשתפצים עומדים, תקיפים וגאים, שערי ברזל גדולים, אופנתיים, משולבים בחומות בטון או בשבכות אפורות, מתפתלות, ושזורים בפרחי מתכת.  יש להם נעילה אוטומטית וכפתור אינטרקום המתחזה לידידותי, כל-כך קטן ואלגנטי, רק ללחוץ ולברוח, כמו אז, כשהיינו ילדים, אבל באמת גם הוא, כמו השלט, חושף שיניים ונוהם "זה שלי, אני לכשעצמי, חשוב ונישא מעם, לכי מכאן".
וצריך גם להיזהר מהשערים החשמליים. אלו נראים כמו סתם גדר, רגילה שכזו, אבל פתאום נדלקת לצידם נורת אזהרה, הם מחליקים הצידה וג'יפ גדול ושחור מגיח בגניחת מנוע ומתנפל עלי ורוצה לנשוך אותי, עוברת אורח תמימה שכמותי. מי יושב בתוכו, אינני יודעת, גם שם הוא חבוי מאחורי חלונות זכוכית כהים.
 
חשבתי, אולי זה פשוט עניין של כסף. כשבנינו את הבתים, פעם, מזמן, בדרך כלל נגמר הכסף הרבה לפני המתוכנן, ושלב הפיתוח נדחה, לכשירחב. ייתכן שבשל כך לא הקמנו גדרות וחומות שערים.

ואולי אינסוף ספרים, סרטים וסדרות טלוויזיה קיבעו בתודעתנו את דימויו של הפרבר האמריקאי. רחוב שקט, ונופם העבות של עצים ירוקים סוכך עליו. משני צידי הרחוב מזמרות ממטרות על מדשאות רחבות, מרטיבות תלת-אופן המוטל על צידו, ושביל גישה מרוצף מתפתל עד לדלת הבית. אם הפרבר דרומי, הוסיפו עצי מגנוליה בפריחתם ונדנדה לשניים על המרפסת, ובצפון – עלי שלכת, פתיתי שלג על החלון הקפוא. אבל תמיד יהיו שם בתים, המביטים בפניהם הגלויות, הבהירות, הפתוחות, אל הרחוב, מקבלים את מבטי העוברים והשבים בשאננות וביטחון.

בין שעזבנו קיבוץ, חזרנו משנת שבתון בארצות הברית, שבנו ארצה משהות ארוכה מעבר לים או נמלטנו מדירת שיכון בעיר, רצינו להקים כאן את היישוב הקהילתי האולטימטיבי. לאחר שעברנו את ועדת הקבלה נדמה היה לנו שהנה, הצלחנו. והיו לנו הטקסים שלנו, טקסי הפרבר האמריקאי בנינוחותו הבורגנית מעורבים ומעורבבים בטקסי הקיבוץ הישראלי, באחוותו השיתופית – השכנה העומדת בדלת ובידה עוגה שנאפתה לכבוד משתכנים חדשים, פגישות ערבי שישי בבתים במורד הרחוב, מסיבות פורים שכונתיות, טקס חג השבועות בו מוצגים בגאווה ביכורי התינוקות וטקס תחילת שנת הלימודים בו עוברים בסך תלמידי כיתה א' תחת קשת בחצר בית הספר.
תקנון הכפר כפה עלינו קיר אפס, גדר או חומה בין החצרות, כדי שלא נביט מחלוננו אל חלון בית השכנים, אבל  מן הרחוב התפתלו שבילים, הזמינו מדרגות עולות או יורדות והובילו אותנו פנימה, אל החצר, אל דלת הכניסה, אל הבית, אל המשפחה, אל האנשים.
 
***

0 תגובות

  1. צילה שנהר הגב

    אני מאוד מסכימה איתך
    מעניין ששתינו כתבנו על כך כתבה בו זמנית בלי להיות מתואמות

  2. חגית פרידלנדר הגב

    אהבתי
    אהבתי את דרכך לומר ואת זוויות ההתבוננות שלך הנוגעות לא נוגעות ומתעכבות במקומות עימם מזדהה. תודה

  3. אורח/ת הגב

    זה פרגון…העצמה נשית בכפרניק
    אין כמוכן

  4. בן עמי הגב

    מכיר לא מכיר
    דורית מילים בסלע
    תיאור עניני תמצתי ולצערי נכון
    לטעמי מעבר לאמור,אנחנו התקלקלנו גם
    החיים והסובב אותנו והמציאות שאנו נמצאים בה מעצימים ובגדול את הנכתב וחבל
    תודה על הארה

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן