לא יגמר עד שנדבר


כפרניק אתר אינטרנט קהילתי כפר ורדים גליל מערבי
טובה בוקסבאום

דמעות, הזדהות והתרגשות במפגש תושבים במארג עם פורום המשפחות השכולות.

כפרניק fm3 לא יגמר עד שנדבר

דמעות, הזדהות והתרגשות במפגש תושבים במארג עם פורום המשפחות השכולות.

 

בשבועיים האחרונים קיבל את באי הכפר, בכניסה בכיכר מס. 1, שלט המזמין למפגש דיאלוג עם "פורום המשפחות השכולות ישראליות- פלסטיניות לפיוס ולשלום". מהו הפורום?

הפורום הוקם בשנת 1995 ע"י יצחק פרקנטל, לאחר שבנו אריק נחטף ונרצח ע"י החמאס. יצחק, יהודי מאמין, החליט מייד לאחר האסון שפקד אותו שהוא אינו רוצה ללכת בדרך של שנאה ונקמה ובחר לפעול, מתוך השכול, למען פיוס ושלום ביניינו לבין הפלסטינים.

הוא צרף אליו עוד כמה הורים שכולים שהזדהו עם רעיונותיו אלו ובשנת 1998 הצטרפו אליהם הורים שכולים מעזה. בהמשך התרחב מעגל החברים והוא כולל לא רק הורים, אלא כל מי שאיבדו קרוב משפחה מדרגה ראשונה בשרות הצבאי או עקב הסכסוך הישראלי- פלסטיני.

כיום חברות בפורום כשש מאות משפחות – מחציתן פלסטיניות ומחציתן ישראליות והוא מנוהל ע"י מנכ"ל וועד מנהל ישראלי ומנכ"ל וועד מנהל פלסטיני. הסגר על עזה מנע את המשך הפעילות המשותפת עם המשפחות השכולות שם וכיום כל חברי הפורום הפלסטינים מגיעים מהגדה המערבית.

פעילות הפורום כוללת מפגשים בין חבריו ובניית פרויקטים משותפים; סדנאות ממושכות למי שאינם חברי פורום להכרת הנראטיב ההיסטורי של בני העם השני. סדנאות אלו מפחיתות חשדנות, פחדים, שנאה וסטראוטיפים. מתוך שכל צד נחשף לספור ולכאב של הצד השני נבנה בסיס ליחסי אמון וקרבה; הרצאות ומפגשים חד פעמיים לבני נוער ומבוגרים בישראל בפלסטין ובחו"ל; קידום החזון של הפורום בתקשורת, בין מקבלי החלטות ובמרחב הציבורי.  כל אלו – על מנת לקדם ולהפיץ את האמונה שפיוס בין שני העמים אפשרי: אם מי שאיבדו את היקר להם מכל יכולים לפעול במשותף  למען קידום השלום – כל אחד יכול. מי שחווה אובדן של ילד/ה, הורים, אח או אחות מכיר מקרוב את הסבל והמחיר הנורא  שהנם מנת חלקם של מי שהשכול התדפק על דלתם. חברי הפורום פועלים מתוך אמונה שניתן ואף חובה על המנהיגים ועל שתי החברות לעשות הכל על מנת למנוע מאנשים נוספים מלהצטרף למעגל השכול. חייבים לשמר את התקווה ששני העמים לא נועדו לנצח להרוג ולשנוא ולחיות על חרבם וכי המרחב המשותף יכול להכיל את כולם תוך כיבוד הזכויות האנושיות האזרחיות והלאומיות של בני שני העמים.

לחצו לעוד פרטים על הפורום.

 

 

בשבוע שעבר נערך מפגש של פורום המשפחות השכולות במארג בכפר ורדים. ציפי דיקמן חברת המועצה ורפרנטית התרבות התגייסה בהתלהבות לארגון המפגש. ליאת בכלר מנכלי"ת המרכז הקהילתי ועופרה קרסנטי רכזת הפרויקטים – העניקו את כל העזרה הלוגיסטית הנחוצה, סיון יחיאלי ראש המועצה נתן את ברכתו.
הגיעו כ-80 אנשים. בהתחשב בחום יולי אוגוסט, חו"ל, צפונבורי וכו' – הנוכחות הייתה מרשימה. המרצים מטעם הפורום היו יובל רוט מישראל ובסאם ארמין מפלסטין.

יובל ובסאם ריתקו ושבו את לב הקהל בבהירות המסרים, באומץ לבם, בתיאור השכול הפרטי של משפחתם ובשיתוף באמונות ובערכים שהובילו אותם להשתייך ולפעול בפורום:
בסאם אראמין – ספר כיצד גדל לתוך מציאות שבה טנקים וחיילים עוברים באופן קבוע ברחובות כפרו, גדל שונא ומייעד עצמו להילחם בכובש. יחד עם חברים ארגן פעולת טרור שלא צלחה ובהיותו בן 17 נכלא וישב שבע שנים בכלא הישראלי והרגיש "גיבור". בכלא עבר שינוי. לאחר שצפה "ברשימת שינדלר", החל במסע להבנה של הישראלים והיהודים מהיכן הם באים ומה מניע אותם. לאחר שחרורו מהכלא היה מיוזמי "לוחמים לשלום".

בפברואר 2007 בתו עביר בת ה-10 נהרגה ע"י חייל ישראלי. גם לאחר הרג בתו, בסאם המשיך בסירוב שלו לשנוא ולנקום, סרב  להתכנס למקום הקורבן ודבק בערכיו ההומניסטים. הצטרף לפורום המשפחות השכולות ומאז פועל בארגון ללא לאות. בסאם חוזר ואומר שהוא גילה שהשנאה מעכלת אותו מבפנים ועל כן בחר ללכת בדרך הפיוס הסובלנות והשלום. מעומק אמונתו, בקש לקיים דיאלוג עם הורג בתו. בעיניו גם הוא קורבן של הנסיבות והסכסוך. מדברי בסאם מייד לאחר הרג עביר: 
http://www.commongroundnews.org/article.php…

 

יובל רוט – יליד קיבוץ, בן לאב ניצול שואה ואם, אחות שכולה, עם שורשים עמוקים בארץ ישראל. גדל על המורשת שעם ישראל צריך להיות חזק ולהגן על עצמו. כך התגייס ושרת בצבא. אחיו אודי, חייל מילואים, נחטף ונרצח ע"י אנשי חמאס בשנת 1993. יובל, שגם קודם היה שייך למחנה השלום- עמדותיו רק התחדדו. הוא הצטרף ליצחק פרנקנטל והיה שותף להקמת הפורום. בדבריו יובל חוזר ומדגיש שהשליטה והכיבוש על עם אחר לא יחזקו אותנו, מחסומים ופשיטות ליליות לבתי פלסטינים לא יקנו לנו בטחון – להפך, הם מעמיקים את השנאה, ממשיכים את מעגל הדמים ומחלישים אותנו. כל סכסוך נגמר בסופו של דבר בהסכם- אם כן למה לא להביאו כיום ולחסוך עוד קרבנות? 
יובל הקים ומנהל את העמותה "בדרך להחלמה" דרכה מתנדבים ישראלים, מסיעים מדי יום מאות פלסטינים בעיקר ילדים מהמחסומים לבתי החולים בארץ ובחזרה.
http://www.roadtorecovery.org.il/?lang=he/

 

 

 

 

כפרניק fm לא יגמר עד שנדבר

 

 

המפגש בכפר ורדים התנהל על מי מנוחות. מפגשים מסוג זה מגיעים לא פעם לנקודות מחלוקת ולוויכוחים מרים. הדברים הנאמרים ע"י המרצים מעוררים התנגדות ורגשות עזים בקהל, וזה מובן, מאחר והם מערערים לא פעם על מוסכמות, על השיח הרווח בציבור ועל הצהרות המנהיגות השלטת. (יתכן ובזה הרגע זה גם מה שמתחולל בקרב הקוראים… ) קולות אלו מתקבלים בברכה ע"י המרצים המנחים את הדיונים. השאיפה היא לדיון חי ער ואמיתי ככל שניתן. אמירות מתנגדות מתקבלות בפתיחות ולשאלות מקשות מנסים לתת מענה ברוח האני מאמין של הפורום. הכוונה איננה בהכרח לשכנע- ידוע ששינוי עמדות הנו תהליך ארוך עמוק וכמעט לא אפשרי- אלא ליצור מרחב שבו לגיטימי להשמיע ופתוחים לשמוע גם מה שלא מורגלים לו או לא נעים לשמוע. הגבולות היחידים הנם שמירה על כללי דיון מכבד לכל הדוברים ולכל הנאמר.

המפגש בכפר היה מהמפגשים ה"משתפים": אנשים שיתפו בשכול שלהם, מורים שיתפו בדילמות חינוכיות – כיצד לחנך לאזרחות ולדמוקרטיה כאשר המציאות החיצונית אליה יוצאים התלמידים סותרת לא פעם ערכים אלו, הורים לחיילים ניגשו לאחר ההרצאה לבסאם וסיפרו על הקושי שלהם, אנשים דיברו על האמונה שלהם בכך שדברים חייבים להיות אחרת, אנשים דברו בהתרגשות ובהערכה והיו שדמעו…

במהלך השנים במאות מפגשים דומים התברר שלאנשים צורך במפגשי דיאלוג מסוג זה. לאנשים יש צורך לדבר, לדעת שישנם אנשים שחושבים כמוהם. לשמור תקווה.

הלוגו של הפורום אומר" זה לא יגמר עד שנדבר". ואנחנו נמשיך לדבר –  עם הפלסטינים,  ביננינו לבין עצמנו, עם כל מי שמוכן להיות קשוב – עד שזה יגמר.

טובה בוקסבאום

תושבת כפר ורדים

חברה בפורום המשפחות שכולות ישראליות פלסטיניות לפיוס ושלום

**

צילום: בן עמי מוסק.

 

 

 


תגובה אחת

  1. אבנר גרינברג הגב

    נציגי פורום המשפחות השכולות המשותף ספקו לנו חויה נדירה
    הפגישה עם שני נציגי הפורום היתה מאלפת. והקהל המכובד התנסה בחויה יוצאת דופן במחוזותינו – לשמוע משני דוברים מרשימים שחוו טרגדיה משפחתית כיצד הצליחו להשתחרר לגמרי מהשאפה להשיב לצד השני באותה מטבע ומוכנים לשתף פעולה כדי להביא לכך שמעגל השכול יפסיק סוף סוף להתרחב. אכן היה מרגש לחוש את גדלות הרוח והאנושיות שהשניים הקרינו. יישר כח להם ולאנשי הפורום שמחדירים קרן אור לאפלת השנאה וההכחשה האופפת אותנו.
    ותודה עמוקה לטובה, לציפי, לליאת ולעפרה על היוזמה ועל הביצוע.

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן