בכל מקום אנשים עומדים במבוכה, מכוניות עוצרות, רכבות דוממות ומטוסים חדלים להמריא
בכל מקום אנשים עומדים במבוכה, מכוניות עוצרות, רכבות דוממות ומטוסים חדלים להמריא
הזמן שברח מתוך השעון נגמרה לו שנה ובחר לו חופשה.
חופשה ללא מחוגים וטיק טק, והוא הפך להיות "זמן ללא זמן"
נפלו לו הדקות, נפלו לו השניות ומה גם השעות הכבדות והמסורבלות.
זה היה החלטי וספונטני "נשבר לו" והוא פשוט יצא בלי מטען, בלי סנדוויץ לדרך ובלי שלום.
בלי צורה, בלי ריח וטעם, פשוט התגלגל ברחוב אלמוני לגמרי.
בלי התחלה ובלי נקודה בסוף, הלך וגדל והתרחב והתפשט,
"וואו" הוא אמר לעצמו – אין לי גבולות, ונשם עמוקות. מתח איבריו בחלל ועשה "גלגול קוואנטי" באוויר.
התיישב לו על עגלת תינוק וצחק אתו, אמו של התינוק מיהרה מעט אך לשניהם לא היה אכפת.
עלה לו על גל בים והתנפץ על החוף, איזו חופשה נפלאה! אמר לעצמו.
עף לו ברוח קרירה של סתיו, חבר לפרפרים, לעצים, ולכלבלבים ששיחקו עם כדור מעוך, איזה עולם!
נח לו על ספסל מרוט ומוזנח בקצה חורשה, ושלווה גדולה התפשטה בו —
הרים את עיניו וראה – בכל מקום אנשים עומדים במבוכה, מכוניות עוצרות, רכבות לא יוצאות לדרך, מטוסים חדלים להמריא, עולם שלם עצר מהלכו מאחר והמחוגים לא נעו.
השארת תגובה