מפגש ערבי-יהודי בתרשיחא: "החממה לפיתוח חיים משותפים בגליל"
בשבוע שעבר נערך המפגש הראשון של "גליל לכולם" – החממה לפיתוח חיים משותפים בגליל
כ-100 תושבים, יהודים וערבים, נציגים של עמותות, קבוצות ותושבי האזור, התכנסו במתנ"ס תרשיחא כדי ליזום וליצור פרויקטים לפעילות משותפת רב-תרבותית ורב-מגזרית בקרב כלל יישובי הגליל.
במפגש הוצעו למעלה מ-20 פרויקטים בחמישה תחומים עיקריים: מודעות עצמית וכלים להתמודדות עם אלימות וגזענות, חינוך בלתי פורמאלי ילדים-נוער יהודי-ערבי, מעון דו-לשוני עברית-ערבית, אומנות ואקולוגיה.
את היוזמה להקמת החממה מובילים דוד וינדהולץ (נהריה) – איש חינוך, יוזם ומפעיל קייטנות ופעילויות דו-לשוניות מזה שנים רבות, וטלילה מור (עין יעקב) – יוזמת מפגשים ופעילויות לקרוב האוכלוסיות השונות בקרב יישובי הגליל. יחד איתם – צוות של עוד תשעה פעילים נמרצים: נעמי ואריה פלט, הלל גלזמן, אירית פלמוס, אריג עומר, אמירה מטאניס, גיא קריגר, ענת כרמי וסאוסן חורי.
0 תגובות
השארת תגובה
חתונות מעורבות?
זה יוביל לחתונות מעורבות?הילדים שיוולדו יהיו יהודים או ערבים?ישרתו בצהל?ישירו את התקווה?
אם תפרוץ מלחמה
הערבים במפגש הנ”ל יעזרו לצהל?לא נראה לי.
טלילה ודוד
לפני שאתם רצים לערבים,תעשו שלום עם היהודים למפלגותיהם.זה בהרבה יותר חשוב.
באיזה יחידה שרתו
הערבים שהשתתפו בכנס הנ”ל?האם הבנים שלהם משרתים בצהל?
דרום הארץ
דרום הארץ חוטפת הפגזות היום.רוצו משתתפי המפגש הנ”ל לעזור לתושבי הדרום.מהר.
הלכת רחוווווק
הלכת רחוווווק, איפה זה ואיפה חתונות מעורבות.
ו- וואלה אם יהיו חתונות מעורבות (עם או בלי קשר ל”גליל לכולם”) אז נהדר. הילדים שיוולדו יהיו מה שהם רוצים להיות! ייחשפו להכל ויחיו איך שבא להם. את תסביכי הזהות המיותרים האלה אנחנו יוצרים, ובכוחנו להעלים אותם.
וכשהמדינה והצבא יעברו הלאה ולא יהיו יותר ממוסדדי גזענות, אז גם עם השאלות התיאורטיות האלה לא תהיה בעיה.
כולם מוזמנים להיכנס לאתר של “ארץ לכולם” (הדמיון בָּשם הוא מקרי, “גליל לכולם” *איננה* התארגנות שעוסקת בנושאים מדיניים) ולראות איך אפשר ליצור ארץ שבה יש מקום לכולם, ועדיין להשאיר על כנם את המדינה היהודית, הציונות, ההמנון, וכיו”ב:
http://www.alandforall.org/
האם אתה היית?
האם אתה כיהודי במדינה אחת היית משרת בצבא שמדכא (בצדק או לא) יהודים אחרים? (אני לא מדבר על יהודים בצבאות שונים במלחמת העולם הראשונה כי זה סיפור אחר).
השאלה היא לא כן כיבוש– לא כיבוש, יש פיתרון– אין פיתרון, וכו’.
אלא:
המינימום הוא לכבד את המצב הפסיכי שערביי ישראל נמצאים בו – בין הפטיש לסדן, במדינה חצי דמוקרטית חצי אתנוקרטית, עם אחיהם הפלסטינים תחת דיכוי ביו”ש. צריך לקבל כל בחירה (כל עוד היא לא אלימה) של ערביי ישראל במצב הזה, ולא להחזיק איזו פנטזיה מגוכחת שהם יתגייסו לצה”ל שהוא צבא להגנת יהודים.
תחת זה – ליצור דיאלוג מעמיק ולתחזק כמה שיותר שותפות של ממש זו מצווה למען עתיד משותף טוב יותר בארץ הזו, בלי להציב תנאים מוקדמים (ומגוכחים) כמו “תשרתו בצבא”.