“אמא זה אני”

קפה בוקר מרגש: סיפורו של אפי טלבי, השבוי הראשון במלחמת לבנון הראשונה (של"ג)

בתחילת חודש יולי התארח ב"קפה בוקר" במועדון גיל הזהב בכפר ורדים אפי טלבי, השבוי הראשון במלחמת לבנון (שלום הגליל…) יוני 1982. בשפה רהוטה ובאמצעים אור קוליים הצליח אפי לרגש את הקהל עד דמעות.

 אפי מספר את חוויותיו, רגשותיו כחייל צעיר בן 19. היה בקורס מכי"ם בגדוד 450 של הצנחנים כשהתאספו בשלומי ומשם יצאו על נגמשים עם כל הציוד צפונה במטרה להגיע לצור.

אפי היה קשר בנגמש המג"ד אשר טעה בניווט וכך נקלעו למארב מחבלים. טיל אר.פי.ג'י פגע בנגמש שעלה באש והתפוצץ. שנייה לפני, אפי הצליח להיחלץ עם נשקו ולהסתתר בתעלה לצד הכביש, אך המחבלים זיהו אותו וגררו אותו צפונה. מרגע זה אבד הקשר עמו והיה בחזקת נעדר. בדרך נפגע בזרועו מאש כוחותינו .הוא ושוביו הגיעו לכפר והסתתרו בבונקר עמוק וזרועו נחבשה ללא טיפול. בלילות הבאים יצאו בטור עורפי עם שומר ראש שאיים על חייו, ואחריו עשרות מחבלים. בלילות מטפסים על הרים ויורדים לוואדיות ובימים מסתתרים בפרדסים ואוכלים תפוזים. המחבלים התנכלו לו, חוץ ממחבל אחד שגילה כלפיו יחס אנושי ונתן לו לשתות ולאכול תפוזים או מלפפונים שקטפו בדרך.

רגע מרגש עד דמעות היה, כאשר מחבל שישב לידו הניח את הטרנזיסטור על האדמה ואפי סובב את כפתור התחנות . לפתע נשמע קולו של אריק איינשטיין שר את "אמא אדמה" . אפי חיבק את הרדיו והתחנן לשמוע את השיר עד סופו. המחבל הניח לו. הפציעה והיחס של המחבלים הציקו לו, אך הוא חשב על אמו ועל דברים טריוויאליים בחייו, שלא יוכל לראות, לעשות ולגעת. זה מה שחיזק אותו.

 ביום האחרון לשביו, הסתתרו בפרדס קרוב לצידון, כאשר אפי זיהה נגמש ישראלי מעל הוואדי והכוח ירה לכיוון הפרדס. אפי צעק לעברם בכל כוחותיו שיחדלו לירות כי הוא חייל ישראלי. בלי להביט אחורה רץ לעברם אך לא היה בכוחו לטפס על צוקי סלעים. באמצעות חבל נחלץ והתברר שהוא החייל הנעדר שכולם מחפשים תשעה ימים. חלק מהמחבלים נהרגו והשאר נלקחו בשבי. אפי זיהה ביניהם את המחבל שהציל אותו וביקש שהתייחסו אליו בהתאם.