פסיפס ישראלי וגילאי


כפרניק אתר אינטרנט קהילתי כפר ורדים גליל מערבי
עליזה כ”ץ

מרים שטרן, רינה סטרוד, חנה כרמי, מירי כספי, יהודית גיל רונית הוד ועוד – בתערוכה קהילתית ומיוחדת

כפרניק WhatsApp Image 2018-04-24 at 12.55.07 פסיפס ישראלי וגילאי

מרים שטרן, רינה סטרוד, חנה כרמי, מירי כספי, יהודית גיל רונית הוד ועוד – בתערוכה קהילתית ומיוחדת

 

התערוכה "פסיפס ישראלי" כללה יצירות של אומני הכפר ויצירות של קבוצות משותפות של אזרחים ותיקים ואומנים מנחים. כל יוצר או קבוצה הציגו משהו מתפיסת עולמו וישראליותו וביחד נוצר פסיפס מרגש של המקום והזמן בו אנו חיים. ( ציטוט )

נתבקשתי לשתף אתכם בתהליך ובתוצרים הקבוצתיים שהוצגו בתערוכה.

לפני כשנה, כשביקרתי במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב, התרשמתי מהמיצב שנקרא "ציפורי גיל" – אלפי ציפורי קרמיקה מרהיבים שנעשו בכ-70 מרכזים ברחבי הארץ של בני הגיל השלישי וחשבתי לתומי: מה עם מועדון הזהב שלנו? אם הם יכולים, אז גם אנחנו במועדון יכולים.

מה שריגש אותי זה כשראיתי בתערוכה את בני הגיל השלישי מזהים את עבודותיהן ומתמלאים בגאווה ובאושר.

חשבתי על מיזם חברתי-אומנותי שבו תהיה עשייה משותפת של אזרחים ותיקים עם אומני הכפר. מיזם שדרכו יוכלו האזרחים הוותיקים לבטא את עולמם הפנימי והפרטי.

סיפרתי על הרעיון, שהיה ממש לא מגובש, לחברותי בוועד מועדון הזהב. נפגשנו עם נציגים של "אומני הכפר" ואחרי סיעור מוחין ראשון דינה שחר הציעה לתעל את המיזם לאירועי 70 שנה למדינה. זו הייתה יריית הפתיחה.

לקחתי על עצמי לארגן במועדון הזהב סדנאות משותפות של אזרחים ותיקים עם אומנים מנחים בהתנדבות מתחומים שונים, במטרה להביא לידי ביטוי את כושרם היצירתי והחיוניות של בני הגיל השלישי שאין להם ניסיון מוקדם בתחום האומנות.

יצאתי  לדרך מבלי לדעת מה אפגוש בדרך.

היה לי חשוב התהליך החברתי, ההפעלה של הוותיקים וחדוות היצירה שלהם מתוך אמונה שגם התוצר יהיה מוצלח. ליצירתיות אין גיל. אנשים ותיקים/זקנים הם אנשים בעלי תשוקה ויכולת . צריך רק  קצת יותר תשומת לב, סבלנות והתייחסות מתאימה.

אחרי פנייה במיילים לאזרחים הוותיקים להשתתף במיזם ופנייה לאומנים להתנדב ולשתף פעולה ביצירה אומנותית קהילתית, התחיל שלב הרישום. קיימתי שיחות עם האומנים לתאום ציפיות, קביעת מקום ולו"ז של כל סדנה.

 

 

כפרניק WhatsApp Image 2018-04-24 at 12.55.07_0 פסיפס ישראלי וגילאי

 

בסך הכל יצאו לאור שבע סדנאות:

 

קבוצה בהנחיית מרים שטרן יצרה במהלך שתי פגישות ציורים בטכניקת קולאז' אינטואיטיבי שנתנו ביטוי לנופים הארץ אירועים וחוויות משפחתיות.

קבוצה בהנחיית חנה כרמי יצרה גלגל עם תמונות פולקלור של תלבושות מכל הגלויות שהתקבצו בארץ כשתמונתו של שרוליק הצבר עומדת במרכז.

קבוצה בהנחיית יהודית גיל יצרה מיצב מרשים מחומרים ממוחזרים המבטאים את ההתפתחות בארץ מ"חומה ומגדל" ל"מגדל" (מגורים..). במהלך העבודה הקבוצה נסעה למפעל קרטונים וחזרה עם רכיבים שונים של פסולת קרטון שהחלו להצית את הדמיון.

מירי כספי הנחתה "כתיבה יצירתית". היא הכינה ספרון שכלל שירים וסיפורים מרגשים שכתבו חברי הסדנא לכבוד יום הולדת 70 למדינה.

רינה סטרוד הצליחה להוציא מהתלמידים יצירות נפלאות של בובות מעיסת נייר שהן פסיפס ישראלי – טיפוסים מעליות שונות. בחלק מהדמויות מסתתר סיפור אישי. התלמידים למדו את מלאכת היצירה בעיסת נייר ללא ידע מוקדם, בקורס מזורז של שני שיעורים ובמפגשים פרטניים בבית של רינה והפתיעו ברמת בעבודות ובמקוריותן.

בנוסף לסדנאות, הצטרפו למיזם קבוצת הרוקמות מחוג "חוט הזהב" בהדרכת פרידה גרנות עם התוצר: "כן, כולנו רקמה אנושית אחת" וגם חוג לציור נאיבי של רונית הוד עם ציורים בנושא: "חלון ישראלי".

כל הכבוד לוותיקי הכפר על התוצרים המרשימים ותודה ענקית לאומנים שהתנדבו להדריך עם כל הלב את ותיקי הכפר ועל שיתוף הפעולה המבורך.

נראה לי שזו התחלה של ידידות נפלאה…

תערוכת "פסיפס ישראלי" תהא פתוחה לקהל במבנה המשכ"ל,  מיום חמישי 12.4.18 ועד 27.4.18 בין השעות 10:30- 17:00 .

 

**

רציתי להתנסות בעבודה עם עיסת נייר מאז שראיתי את העבודות הנפלאות של רינה סטרוד, לפני כשבע שנים.

ואז, רחל הנאמנה, סיפרה על הסדנא. מתאים לי חשבתי, קצר ולא מחייב, תרתי משמע… עבודה בסדנא, בחברותה, הינה התנסות בתולית עבורי לאחר ששים ותשע שנות חיים, מה יפה ומה נעים. באמת מה?

במפגש הראשון, נאלמתי דום ללא טיפה של השראה. אבל כשאת ידי לראשונה טבלתי בעיסה; חווה, רבקה, רחל, מרים, ניצולה, מעפילה ואפילו פליטה, הציפו לי את המפה. מי הדמות התמירה שאותה אני מעסה ומכסה? ומה לה ולשבעים שנות המדינה? הרי לכל אחת מהמוזכרות לעיל חלק נכבד בהתהוות העם ובתקומת המדינה. יחד עם זאת, רבות הנשים שעולות בראשי שלא הזכרתי ושלקפח אף לא אחת איני רוצה, כי זה לא מה שג'נטלמן עושה. ואז, כשרינה, במיומנות מפליאה, פיסלה ועיצבה את ראשה של האישה התמירה, כבשה אותי המחשבה: זאת הניצבת לפני, אשה נאת מראה, ללא מוצא ברור וללא שם, אשת עמל היא שאת מלאכתה עושה נאמנה, בגאווה ותושייה. שבעים שמות לה, אולי אף יותר, היא מקימה ומשמרת לתפארת את מורשת ישראל.

פינחס פניאל.

 


השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן