המועדון ע”ש תמר זגר

דברים שנשאו הנכדות בטקס:

בראשית דברנו אנחנו מבקשים להודות לכם על ההחלטה לקרוא למועדון 50+ על שם סבתנו, תמר זגר ז"ל. אנחנו מוקירים את הבעת הערכה זו שהיא אלגנטית ומכובדת, ממש כמו סבתנו. זוהי הוכחה לכך שיש אנשים שהאנושות לא מאפשרת להם להיעלם מהעולם. אנו מודים לכם על כך שבהחלטתכם בחרתם לשמר את מורשתה והערכים שהנחילה לכולנו כאן על פני האדמה, במבנה מקסים זה. כנראה לעולם לא נדע על אינסוף החסדים שסבתא ביצעה בימי חייה, אך אולי בעצם קריאת המרכז על שמה, כך אנו מנחילים את ערכיה ומקווים לשרשרת ארוכה של מעשים טובים.

סבתא לימדה אותנו שלא מדברים על…  אלא פשוט עושים.

סבתא לימדה אותנו שהאדם העסוק ביותר, הוא גם האדם שיש לו תמיד פנאי לעיסוקים נוספים וגם כי הגיל הוא רק בשביל תעודת הזהות.

סבתא הגדירה מחדש את המשמעות של "להיות שם עבור האחר", מתן כבוד לזולת ונאמנות.

סבתא לימדה אותנו שאי אפשר לעצור, כי תמיד יש אדם נוסף שזקוק לפתרונות או לכלים.

סבתא לימדה אותנו כי נתינה היא חסרת גבולות.

לסבתא לא הייתה משנה סדורה, אבל שגרת ימיה הייתה מרתון של "יום מעשים טובים" ואסופה של מצוות. אנחנו התבוננו בה ולמדנו מהם החומרים שמבדילים בין אדם למאנטש.

וכך, שגם אם לא ראתה את עצמה ככזו, היא הייתה אשת חינוך מן המעלה הראשונה.

סבתא הקדישה את חייה לזולת ומעולם לא נתנה לתחושות הקורבן לנהל אותה. ההיפך הוא הנכון. השואה שגרמה לאובדן של כה רבים מבני משפחתה, המפגש עם הרוע האולטימטיבי שריסק את המציאות שבו חיה ואובדן בנה. למרות זאת, היא זקפה קומתה והעלתה שאלות אמיצות על מקומו של אלוהים, נפרדה מאורח חייה הדתי, עלתה לארץ ישראל בגפה, בחרה באורח חיים עצמאי וצמחה להיות אדם דעתני ומעורב. סבתא בחרה ללמוד מקצוע שיסייע לה להגשים את שליחותה בעולם והחליטה להאמין בעצמה ובכוחה לחולל שינוי. יש אנשים שהתברכו לדעת מהו הייעוד שלהם בחיים. אלו שהתברכו ממש, הם אלה שגם ידעו להגשים את ייעודם.

**

 תמר מלאכית הגליל / מירי כספי

הרי הגליל פנו לאלוהי השמים והארץ בתחינה:

"נא מנה לנו מלאך שומר לכל השנה,

מלאך שידאג לברואים בסביבתנו מעונה לעונה".

שמע האל את הבקשה ופנה לעצי הגליל הקבועים

אשר ממרום צמרתם צופים למרחוק והכול יודעים:

"מיצאו לי מלאך מתאים לתפקיד

את שמירת הגליל בכנפיו אפקיד".

סמך האל על עצי הגליל המנוסים שיפרטו את תכונות המלאך המושיע,

אך לא ציפה למהפך שאפילו אותו-את האל הצליח להפתיע.

כי העצים מנו רק חסרונות שראו בסביבה בכל העונות.

השקדייה אמרה שמרירות אינה מקובלת.

הארז אמר שדקירות מכאיבות לא מביאות כל תועלת.

האורן ציין שחרון-אף ומזג-חם הם מקור לסכנות.

האלה חשבה שגאווה ואנוכיות אינן נעימות.

הקטלב נראה כמי ששנאה וריב נמצאים סביבו

והאלון, נאחז במקום אחד ואינו נייד דיו.

חיפשו העצים עץ לדוגמה שיש בו את כל התכונות הרצויות,

חפשו, בדקו ונוכחו לדעת שבתמר כולן מצויות:

המרירות אינה מנת חלקה והיא מתוקה,

בצניעות שקטה הדבש עובר למחוז חפצה.

היא נמצאת בתנועה מתמדת, עסוקה בנתינה- לא עומדת,

תחת כפותיה נפרשת שלווה מרגיעה,

חום מתיש וצער מתפזר לידה.

אמרו העצים בקול גדול אל האל הכול יכול :

"מלאך שומר, לא נמצא מתאים לתוכנית

הפעם החלטנו לבחור לתפקיד – מלאכית."

המרירות אינה מנת חלקה והיא מתוקה,

בצניעות שקטה היא תעביר את הדבש למחוז חפצה.

היא תהיה בתנועה מתמדת ותעסוק בנתינה מעודנת.

כפותיה תפרוש לשלווה מרגיעה,

חום מתיש וצער ייתפזר לידה.