ברכות וסיפורים לישראל


כפרניק אתר אינטרנט קהילתי כפר ורדים גליל מערבי
מערכת כפרניק

70 למדינה: מרים קורקין, חוה אלוני, יוהנה כץ, רחל דדוד, אילה ויקסלבאום, שרה פוקין ומירי כספי

כפרניק WhatsApp Image 2018-04-24 at 12.55.04(2) ברכות וסיפורים לישראל

ברכות למדינת ישראל וסיפורים מהעבר פרי הסדנה לכתיבה יצירתית בהנחיית מירי כספי השתתפות תושבות כפר ורדים: מרים קורקין, חוה אלוני, יוהנה כץ, דדוש רחל, אילה ויקסלבאום, שרה פוקין ומירי כספי

 

 

שבעים שנה / יוהנה כץ

 

שבעים שנה היא עברה, זו כבר לא תקופה קצרה!

פעם אמרו המייסדים שנהיה כמו אחרים,

אבל אנחנו שואפים להיות מיוחדים

יוזמים ואמיצים.

הצלחה זו השאיפה,

סטרטאפ זו הדוגמה

להתבלט זו המגמה…

אך בדרך נשכחו מילים מכוננות

צניעות, בושה ומידות נכונות

שכבר נאמרו מפי חכמינו זיכרונם לברכה-

"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך."

 

 

**

 

 

המדינה – לי היא בית / רחל דדוש 19/03/2018

 

המדינה- לי היא בית,

בפיה עלה של זית.

בשלום עם שכנותיה חפצה,

חפצה בשקט ושלווה.

 

גם אם אין לנו שקט

לא נחליף אותה!

כי בית לא עוזבים…..

על אף כל הקשיים.

 

מכול קצות העולם נכספנו אלייך,

לארץ הצבי אל מרחב שדותייך.

" אין לנו ארץ אחרת "

תמיד תהיי נאהבת.

 

את כמו אמא עוטפת,

אוספת בנייך, מחבקת,

מערסלת, נותנת ביטחון,

רק בך ארצה לעולם לשכון.

 

**

 

 צנע!!! מעשה בתרנגולת /רחל דדוש 19/03/2018

 

מה אפשר לעשות מתרנגולת

בעלת כרבולת?

מהרגליים, הגרון ומעט שמיר,

הוכן מרק למכביר.

העור העוטף טוגן,

עשו ממנו שומן,

אותו מרחנו על לחם לבן,

עם מעט מלח, זה היה מעדן.

את השוקיים שבושלו במעט מים וירק,

הוציאו מהסיר וגלגלו בפרורי לחם יבש.

את חזה העוף קיצצו עם בצל,

הוסיפו כוס אורז ויצא מאכל.

מהירכיים הכינו צלי שטוגן עם בצל,

בתוספת הרבה תפוחי אדמה שהיו מצרך מוזל.

 

להשאיר אוכל בצלחת אף אחד לא העז,

למרות שלפעמים היה בליבו איזה ברוגז.

איש לא דיבר ולא התלונן,

העיקר שמילא היטב את הבטן.

 

**

 

היינו עולים חדשים / שרה פוקין

(איך יצחק כמעט קנה כור אטומי בתחנה המרכזית הישנה בתל- אביב).

משפחה תל-אביבית יקרה, לקחה חסות על זוג עולים חדשים מברה"מ – שרה ויצחק. זה היה בשנות ה- 70 של המאה שעברה. היא אידוצ'קה והוא ישינקה, שניהם היו וותיקים בארץ. כשהכרנו, הם גרו במרכז תל-אביב. בתחנה המרכזית הישנה היה להם עסק- חנות למכירת חומרים כימיים וציוד למעבדות במפעלים ובתי ספר.

הם רצו מאוד לעזור לנו – העולים החדשים כדי שנתאקלם מהר בארץ. מפעם לפעם הם היו מזמינים אותנו אליהם הביתה לשבתות וחגים.

הם עטפו אותנו בחום ועזרו לנו בשנים הראשונות – זאת לא אשכח לעולם. עליתי לארץ בלי בגדי חורף חמים כי חשבתי שבישראל תמיד חם ואין צורך בזה. בקיץ באמת לא היתה בעיה אבל בחורף הישראלי בכל זאת היה צריך בגדים חמים. אידוצ'קה תמיד מצאה דרך נעימה ומכובדת לתת לנו חבילות עם כל מה שנחוץ לחורף – דברי לבוש, נעלים וחפצים נוספים לביתנו.

לא אשכח את אותו היום שבו קיבלתי מהם מתנה מיוחדת באמת. כרטיס לקונצרט התזמורת הפילהרמונית בהיכל התרבות. היה להם מנוי כיאה למשפחה תל-אביבית בורגנית אמידה.

ואני – עולה צעירה, ישבתי בין עשירי המדינה – שורה 7 מקום באמצע ומסביבי חברים מהאליטה המקומית. ברור שהמקום היה יקר מאוד ולי הוא היה יקר שבעתיים.

היו זמנים שהגענו לתל-אביב לסידורים שונים והתחנה המרכזית היתה הנקודה הקבועה שירדנו בה. כמובן שקודם כול היינו מבקרים את אידוצ'קה וישינקה בחנותם. אחרי נשיקות וחיבוקים ומה נשמע, ישינקה היה מזמין תה. בתוך כמה דקות היה מגיע השכן מכוך קטן קטן ואיתו כמה כוסות תה על מגש מיוחד מנחושת שהיה תלוי על שרשראות כדי שהתה לא ישפך. תה זה היה ה"ספציאליתה" שלו- משקה "גן עדן". בימים שהיה גשום וקר, כוס התה הזה היה כל כך במקום!

זכור לי מקרה מצחיק במיוחד. יצחק היה בסידורים בתל – אביב. לפני שהוא חזר לביתנו ברעננה, הוא רצה לבקר את אידוצ'קה וישינקה בחנותם בתחנה מרכזית. כדי לוודא שהם פתוחים ונמצאים בחנות הוא טלפן עם אסימונים מתא טלפון ציבורי. לטלפון ענתה אידוצ'קה .

היא לא זיהתה את קולו של יצחק שאמר לה בהלצה: "שלום גבירתי, האם אפשר להזמין אצלכם בחנות כור אטומי?" רגע היה שקט ואז אידוצ'קה ענתה לו במלוא הרצינות: "סליחה אדוני, בעלי עכשיו לא נמצא, הוא צריך לחזור בכל רגע ואז תוכל להזמין….. אנחנו פתוחים עד השעה חמש".

יצחק לא חזר הביתה עם כור אטומי כמובן…..

 

**

 

כבר שבעים לך מולדת / שרה פוקין

 

כבר שבעים לך – מולדת

ארץ צבי הקטנה,

את גם נס וגם פלא

ועוד צעירה!

 

זר ברכות לך – מולדת

ארץ צבי הקטנה,

את גם נס וגם פלא

אהובה, יקרה.

 

**

 

ובחרנו בחיים / שרה פוקין

 

ובחרנו בחיים

כך כאן אומרים.

מחזיקים בשתי ידיים

את "מגש הכסף"

ועליו שומרים

לנצח נצחים!

כי במותם ציוו לנו

את החיים.

 

**

 

סיפור הסירה/ מאת מרים קורקין

 

אדם פוסע בנתיבי חייו, שומע את הקולות, רואה את המראות ועושה את מעשיו.

מופלא בעיני שבזמן האירועים, אין הוא יודע מה מדבריו, מהגיגיו, ומחלומותיו יקרום עור וגידים, האם ישפיעו על אחרים? כיצד? וכמה אנשים יושפעו ממעשיו? והמעשה שהיה כך היה…. הימים ימי ערב חג העצמאות, השנה 1963, המקום: המועצה המקומית הרצליה. וביום האמור נשאלה השאלה כיצד נחגוג השנה את יום העצמאות ה-15 למדינת ישראל? הועלו הצעות שונות. ואני, שרק השתחררתי מצה"ל, ועדיין חשתי את כובד האחריות על כתפי, הצעתי שחגיגות ה-15 יהיו בסימן ההעפלה. נביא כלי שייט קטן מסניף תנועת הנוער הימי שפעלה בחוף אכדיה, נערוך טקס הצבת החסקה על המצוק, נשיר שירי ים ומולדת וכולם יהיו מאושרים. באופן כללי נכבדי העיר הסכימו עם ההצעה. כשהתקבלה ההחלטה, הוטלה עלי המשימה של ארגון הנושא. פניתי לצופי- ים, שלמזלי, עבדו באותה העת על שיפוץ סירה שעלתה על שרטון. לא היו להם מספיק קורות לתקן את החור הפעור בתחתית הסירה. צופי הים לא היו מוכנים בשום פנים ואופן לוותר על חסקה, אבל את הסירה בעלת החור הפעור שתפסה את מרבית השטח בצריף, הם שמחו לתרום לתושבי הרצליה וגם הבטיחו לי שיביאו את הסירה למקום הטקס שהיה אמור להיערך בחזית בי"ס וייצמן – המקום הכי ציבורי באותה העת. אלא, שהנערים לא הצליחו להעביר את הסירה מעבר למצוק הכורכר, וכך קיבל מקום הצבת הסירה משמעות נוספת: הסירה הוצבה אז במקום בו התחברה העיר הרצליה לשכונות נוף-ים ואכדיה וכך טקס יום העצמאות היווה גם יום ציון משמעותי לאיחוד העיר משני עברי כביש החוף שבימים ההם היה כביש דו מסלולי ברובו (היתר היה מסלול מכוסה דיונות. לא תמיד ידעו הנהגים אם הם במסלול הפונה צפונה, או בזה המוביל לתל-אביב). ביום המיועד הוצבה הסירה במקומה, ואף זכתה לשם המפואר- ספינת מעפילים. בצילה ולידה נערך טקס יום העצמאות כדת וכדין. בימי חיי הייתי מעורבת בעשייה של דברים עלומים כמו גם של דברים עליהם גאוותי- מעשים שכנראה לא ייוודעו כל כך ברבים. אבל באותם הימים של שנת 1963 לא חשבתי שפעולה שנראתה כל כך חסרת משמעות תיחרט לדורות, שמיליוני אנשים יכירו את התוצאה בשם "מחלף הסירה" ושאני אספר לכם את המעשה. אז בואו נרים כוס ונזכור את המעפילות והמעפילים שהגיעו לחופי המדינה, בטרם היותה. וגם סירה אחת קטנה שפתאום הפכה למחלף.

 

**

 

כבר בת שבעים/ מרים קורקין 2018

 

שיבה בשערה של המדינה,

קמטים בפרצופה.

כבר בת שבעים

ועדיין לא אור לגויים

וכל רואיה שואלים

מתי סוף סוף יעודה תגשים?

 

יום הולדת – בת שבעים

שיער שיבה, מאור פנים.

לכל עבר מושיטה ידיים

לקבץ נידחים לירושלים

עם לחם, זרי פרחים ויין.

 

למדינה שלי, מדינת ישראל

ביום הולדתה השבעים אאחל.

ששבעים שנותייך הבאות

תהיינה באושר מלאות

והכול במהרה ובימינו יחל.

 

**

 

בת שבעים מחפשת/ מרים קורקין 2018

 

בת שבעים מחפשת פרטנר לקיום יחסים,

רצוי שיהיה בעל הון ונכסים.

כי הגברת מתגוררת במזרח התיכון,

וסובלת תדיר מחוסר ביטחון.

 

**

 

מתוך אלפיים שנות/ חוה אלוני בר נתן 26/02/2018

 

מתוך אלפיים שנות

מתוך ההרג והשכול

מתוך שארית הפליטה

נולדת

כמו בנס הבריאה

מולדתי הקטנה.

גדלת, צמחת ויפית

 בשבעים שנותייך

 גם אם לעיתים פצעי בגרות

 מכערים את פניך.

לא פעם,

קמים עליך השונאים

להשמיד, להרוס

מכל גבולותייך.

 ואת,

את בועטת, שועטת

מחזירה מלחמה

ובדרך נס

ממשיכה לפרוח

כמו אש התמיד

שאיננה כבה.

 

 

תהיי ברוכה מכורתי.

את יחידה בחלד

אהובה ומוערכת.

לפתחך קמים, צועדים ובאים

חכמי עולם,

משתאים ליכולתך לשרוד

עם האור הגדול

ששוכן בליבך.

 

מדינתי הקטנה,

שנולדת בנס

מתוך אלפיים שנות,

מתוך ההרג והשכול,

מי ייתן

ויעמוד בך כוחך

להמשיך

ולהאיר ולא לחדול.

 

**

 

קשריות תש"ח/ חוה אלוני בר- נתן 10/03/2018

(מחלקת הקשר של בנות פתח תקווה)

היו ימים

של נעוּרים

ברקע נשמעו

יריות.

היו ימים

של נערוֹת

מעפילות

למרומי המגדל

בסולם האימים,

עוצמות עיניים

ביראה

וליבן

עם הלוחמים.

מגג המגדל

במשקפת מאולתרת

בדגלים מתנופפים

בפנסים מהבהבים,

מקשרות לקצה העיר

באיתותי המורס

המוכרים.

 

 

לא מחלצות לבשו

לא בגדי פאר

חולצות ומכנסי חקי

סנדלים

וכובע טמבל להלל.

הידיים רעדו

הלב פרפר

כשהגדנעיות

עם קו-נקודה-קו

מקצה המושבה

ממרומי המגדל

חלמו, תרמו

את כוחן הדל

לאנשי המלחמה.

 

**

 

שׂבעת אירועים /אילה ויקסלבאום

 

שׂבעת אירועים כמו זקנה,

אך עולת ימים היא – המדינה.

נולדה מתוך מלחמה מרה,

מוות וחיים שזורים בגורלה.

 

אז….הקיפו אותה חמש מדינות,

הם חשבו: "כמה קל את היהודים לפנות".

אך אוי לבושה ולקלון,

הפלישה הפכה לחידלון…

 

ואנחנו הקמנו מדינה משלנו,

יחד בנינו את מה שחלמנו.

קשה היתה תחילת הדרך,

מדינה ענייה, כאילו חסרת ערך…..

אך מאות אלפי עולים אותה הציפו,

למרות הקשיים להגיע הוסיפו.

לפי התוצאה, היה כדאי….

המיליונים התקבצו וימשיכו בוודאי.

 

 

**

 

מחיִל אל חיִל/ אילה ויקסלבאום

 

המדינה שלי, את צועדת מחיִל אל חיִל,

ללא הפסקה ביום ובליִל.

בכול תחומי הרוח, הטכנולוגיה והמדע,

גבוהים הישגייך ועל כל אלה – הצבא.

ובזכות אותם פרסי הנובל,

מוכר בעולם שמך – ישראל.

 

מה אברך אותך מדינתי ומה לך אאחל?

שיהיה לך עתיד מזהיר ו"שלום על ישראל".

שיימצא פתרון ויושם קץ לסכסוך,

ותימצא הדרך להיגמל מהדכדוך.

שישררו היושר, ההגינות ושוויון מלא לכולם,

שלום ואחדות בין כל חלקי העם.

והאמור במקורות: "כל ישראל ערבים זה לזה"

יגיע במהרה בימינו ובזמן הזה.

 

**

 

מחלקת הל"ה/ אילה ויקסלבאום

 

מהמושבה הרטוב בליל חשכה,

יצאו לגוש עציון שלושים וחמישה.

החליטו לפרוץ את המצור, למלא פקודה,

ואתם תחמושת, תרופות וסוללה כבדה.

שם בהרים מול כנופיות פורעים נדם קולם,

אחרון – בידו אבן – אף הוא דום נאלם.

 

פינוי המושבה הרטוב שבהרי יהודה/ אילה ויקסלבאום

 

למחרת הכרזת המדינה – בצהרי השבת,

הופיע שלמה להט- צ'יצ' במרכז המושבה.

בפיו פקודת פינוי הרטוב,

שאסון גוש עציון לא יחזור ולא ישוב.

בחיפזון נארזו תמונות ומזכרות נוספות

ועם לילה יצאו כולם בנעלים עטופות.

לכפר אוריה הגיעו לאחר מכשולים ותלאות

והתקבלו בידי החברים בשמחה ותרועות.

התינוק שבכה בחשכה

בידי דודני ניצל מחניקה.

 

**

 

 

מים "לחיים "/ מירי כספי

ארץ הולדתי ישראל, את בת שבעים,

לכבודך נרים כוס מים "לחיים".

נברכך בממטרים קבועים,

במרב מעיינות נובעים,

שמאגרי התהום יתמלאו וכל חי וצומח ירוו.

לא עוד יהיו חששות מנקרים,

על מים אבודים חדשות לבקרים.

האגם המיוחד / מירי כספי

האגם המיוחד – אחד מפלאי עולם,

לא יהיה כהווה הולך ונעלם!

ים המלח ירחיב את חופיו,

לתוואי עברו ינועו גליו,

לא יהיו בולענים מאיימים

היוצרים סביבם חיים שוממים.

ים המוות יזכה מחדש בחייו,

מרופא הנשבע שבועתו וחייב.

 

**

 

אשא עיני / מירי כספי

 

אשא עיניי ואביט סביב

אצפה בבריאה ויופייך המרהיב .

לך תכלת שמים, עננים לבנים,

כחול ים המים, ירוק בגנים,

צהוב במדבר, גווני חום בהר,

זריחות זוהרות ואודם שקיעות,

נצנוץ כוכבים באפילת הלילות.

ביום חגך אייחל בתקווה,

מיָם עד יָם לנצור את יפי הטבע.

 

**

 

חמשירים / מירי כספי

 

אצ"ל ולח"י – שתי המחתרות

חברו להגנה ופלמ"ח אף על פי ולמרות

וצה"ל שהוקם

יחיד שריר וקיים

הוכרז ככוח העם לדורי דורות

 

 

 אלטלנה – אניית הנשק לא נשמעה

 לפקודת צה"ל שדרשה לאלתר כניעה

 האצל נענה לקריאה

 ומלחמת אחים נמנעה

 רק כשמנחם בגין פנה בתביעה

הגיוס לחיל הנשים במדינה

החל בראשית השנה הראשונה

רווקות ונשואות

שאינן אמהות

נתנו כתף איתנה להגנה

 

הפינוי הבריטי תם ונשלם

לנמל חיפה נכנסו אניות חיל הים

לקול קהל צוהל

הונף דגל ישראל

בידי בן גוריון מנהיג העם/

 

כחודש לאחר הקמת המדינה

הופתעו תושבי ת"א ללא הגנה

בהפצצת האזורים

ממטוסים מצרים

אבדות כבדות נראו בכל פינה

 


השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן