“זה היום עשה ה’ , נגילה ונשמחה בו”, כך פתחתי (הרבה נטלי לסטרג’ר) את האירוע המרגש לכבוד 25 שנות פעילות ועשייה למניין המשפחתי המסורתי בכפר ורדים.
היה מאוד ערב מאוד מרגש, ומשמח. ובעיקר – היה ערב חשוב. כן, כן: חשוב. כי שמנו הכל בצד ובאנו לומר תודה, באנו להתמלא גאוה ושמחה על עשייה רבת שנים שהביאה בשערי הקהילה הזאת, אלפים רבים של נשים וגברים, גדולים וקטנים, לאורך 25 שנות קיום, אשר הגיעו לחוות יהדות מסורתית פתוחה, שוויונית, ציונית המחוברת לקהילה הקרובה והרחבה.
הערב היה קודם כל ערב של תודה. מזמור לתודה. הודיה על הנס, על היֶש העצום הקיים והלא ברור מאליו כלל. ומעבר לכך – הערב היה השראה – עבורנו ועבור סביבתנו. יצאנו בסופו, אחרי כמה שעות, עם לב מלא ונפש חפצה להמשיך ולבנות, להמשיך ולתרום, להמשיך – וביתר שאת – לקדם את אשר שמנו לנו למטרה כבר חצי יובל שנים: להוות מגדלור של יהדות מסורתית ופלורליסטית, שוויונית, שוחרת שוויון וצדק, המבקשת פני אלוהים ואדם, כל אדם, כאן בכפר ורדים בפרט, ובגליל המערבי בכלל.
התחלנו עם ברכת “שהחיינו” – כי בדיוק לכך נועדה הברכה הזו. ברוך… שהחיינו וקיימנו והגיעו לזמן הזה!
וצריך לומר בקול – לקיים קהילה מסורתית בישראל איננו דבר פשוט ומובן. ביישוב שלנו גם, אך לשמחתנו היו לנו ראשי המועצה שהיו לנו לעזר, ובלעדיהם, המניין לא היה עומד. רון מוסקוביץ, אריה ברן וסיוון יחיאלי – לכל אחד הברכה והתודה. ראש מועצת כפר ורדים הנוכחי, מר אייל שמואלי, הוזמן לברך אותנו ביום חגינו. אייל וכן, נדמה לי, תושבי הכפר, יודעים שהכוחות האנושיים הצומחים במניין שלנו, פועלים בו ומחוצה לו, והם ברכה לכפר ולסביבה.
אייל וכן כל עובדי ועובדות המועצה קבלו תודות על תמיכת המועצה בפעילות המניין המשפחתי המסורתי, כמו גם התמיכה החשובה בנוע”ם – תנועת הנוער שלנו, לאורך השנה כולה – זה לא ברור מאליו , ואנו מוקירות ומוקירים זאת במאוד מאוד.
אחרי ברכת אייל, עלו לדבר נציג התנועה המסורתית, אריה חסקין, המכהן כמנהל מחלקת הקהילות – ודיבר אודות היותה של קהילתנו מודל לקהילה ישראלית מסורתית הנוטעה עמוק במרקם החיים של הישוב ואף מחוצה לו, ומהווה כתובת למחפשים בית מסורתי וקהילתי המחזיק גם במסורת אבותינו ואימותינו – וגם במחדשת דרכיה בנועם.
גם סיו”ר ההסתדרות הציונית העולמית, עו”ד יזהר הס, שכיהן כמנכ”ל התנועה המסורתית למעלה מעשור, הגיע לברך בהיותו אוהד וקרוב לקהילה שנים רבות.
אחרי חצי יובל שנים, אפשר להתרווח אחורה ולהתבונן בהישגים:
על הקירות נתלו לוחות עם שמותיהם של למעלה מ-600 בני ובנות מצווה שעלו לתורה בקהילה מהיווסדה. כרבה, אני זוכה ללוותם זו השנה השביעית, ואין דבר מרגש יותר מלראות סבים וסבתות, הורים, אחים ואחיות לצד בר או בת המצווה, דומעים יחד בטקס העברת התורה מדור לדור.
לימוד. ביתנו הוא בית של לימוד: בית המדרש הקהילתי שלנו “סיפק” עשרות אלפי שעות לימוד ועיון במגוון רחב של מה שנקרא “ארון הספרים היהודי” – שיעורים קבועים מתקיימים לאורך כל השבוע, לאורך שנים – גם זו גאווה גדולה.
שלושת המ”מ -ים של המנין המשפחתי המסורתי – בעלי משמעות רבה:
מניין – כי בלב הקהילה שלנו קיים בית כנסת, מסורתי , פתוח, שוויוני כמובן – בית כנסת, בו באים ובאות בשעריו לחלות פני אלוהים ואדם.
והוא מניין משפחתי, מדור לדור, כי ההמשכיות היהודית, הציונית, הישראלית, חשובה לנו. כי זה לא יעבור לבדו מדור לדור – וחובתנו ההורית להוריש לדור הבא את מטען הדורות.
והמניין שלנו הוא משפחתי ומסורתי – בו חיה, ולפעמים גם בועטת, יהדות פתוחה, ליבראלית, המבקשת לחולל שינויי במרחבים הישראלים, המבקשת להוביל קול הקורא למתינות, לדרכי נועם, לאהבת הבריות, לשוויון וצדק חברתי.
הקהילה שלנו הינה אחת מרבות החוסות בצל התנועה המסורתית בישראל, והיהדות הקונסרבטיבית העולמית. בראש הקהילה ובוועד העמותה, כיהנו לאורך השנים, חברות וחברים רבים. בהתנדבות מלאה הקדישו עשרות ומאות שעות מזמנם כדי לדאוג למפעל החשוב, כן כן, החשוב הנפלא הזה.
לא נמנו שמותם של כל חברי הוועד במשך השנים אך אזכיר כאן את שמותם שח יושבות/י הראש בעבר: איתן מטלו, יהודה וסוזן ראנד לקריץ, שניהם, ג’ודי יחנוביץ’ ז”ל – חברתינו האהובה שהלכה לעולמה לפני כשנה ומחצה, וגם אברי שלצידה היה יו”ר לתקופה. גם אסנת אור-לוירר, ורות דרוקס, ובשנים האחרונות, עומד ונושא בעול, עופר דוד.
עופר דוד, אל”מ במיל. בתפקידו מזה שנים, מנצח על כל המפעל הזה שללא מסירותו, שלו ושל חברי הועד שלצידו, לא היה מתקיים. עשייה זו היא שמאפשרת בפועל, את חיי הקהילה.
עופר בירך והתברך, ואף זכה בזק פרחים!
אחריו עלתה שלי כהן לדבר בשם חברי וחברות המניין שאינם עוד עימנו, והם הובילו, ועשו ופעלו ובנו וקידמו במשך השנים את המניין והיישוב .
שלושת השנים האחרונות היו כואבות במיוחד. המגיפה העולמית פגעה גם בנו, בין באופן ישיר ובין באופן עקיף. חברות וחברים רבים מידי הלכו לעולמם. כך איבדנו את יעקב גבע ז”ל – איש החסד הגדול, ויוכי וכן כל המשפחה שלצידה, ממשיכים את עולם החסד שבניתם יחד.
כך היה עם מרים פולין ז”ל, שאין קבלת שבת ושיעור, שהכיסא המיותם שלה, לא מדבר אליי.
וכך עם חברותינו האהובות, שכיהנו שנים בוועד הקהילה: ג’ודי יחנוביץ’, נינה הורביץ’ ורעות כהן-קרונפלד, שנפרדו מאיתנו, זו אחר זו, מוקדם מידי ומהר מידי.
הגעגוע גדול, וקשה עד מאוד למלא את הריק שהשאירו אחריהם.
שלי, בתה של רעות קרונפלד כהן, התבקשה לשאת דברים בשם אמה, אך בעצם הייתה קול לקולות שנדמו. שלי ונטע עלו לתורה במניין, והקהילה היתה חלק בלתי נפרד מהווייתה של רעות. בסיום הדברים, עמדנו וכיבדנו את שלי, שאמרה דברים מרגשים מאוד וסיימה בקדיש לזכר רעות ולזכרם של כל חברי וחברות המניין המשפחתי מהיווסדו ועד היום, שבזכותם, גם בזכותם, אנחנו כאן.
החלק האומנתי של הערב כלל הקרנת סרט תיעודי על המניין, שצילמה, ערכה וביימה – אנה אור מהטלוויזיה הקהילתית. על ההפקה, לא אחרת מחברתינו: ליאת סידס, ועל הכתוביות וכותרות – שי וילוז’ני.
הסרט , בן 20 הדקות, ריגש את כל הקהל, וזכה למחיאות כפיים גדולות. ועוד ידובר בו!
לפני ההופעה האומנותית של צמד “טנדו”, הפייטניות שני ויהלה לחמיש, שהיה מעולה ומרגש ופותח לב – סיימתי את הערב בתודות לצוות ההפקה ולכל מי שלקח חלק בחגיגה הזו, ובאלו שיבואו – 10 שנות פעילות לנוע”ם ב-8/10/22, ובחגיגות ה-20 לסוכת שלום, בחג הסוכות הקרוב. ועוד כמה מילים מתוך פרשת השבוע, “כי תבוא”, הפותחת במה שנקרא “מקרא ביכורים” : “וְהָיָה֙ כִּֽי־תָב֣וֹא אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֥בְתָּ בָּֽהּ” – ומבקשת התורה, שניקח סלינו על כתפינו, נפריש מראשית פרי האדמה – ונעלה אל המקום אשר יבחר ה’, וניתן תרומה — ונודה. אך לפני הברכה, נזכור מאיפה באנו, נזכור את המסע הארוך, נזכור כי הפירות הללו שצמחו – לא הגיעונו סתם כך אלא נדרשו שנות דור, והמונים לפנינו כדי להגיע הלום. ואז, רק אז, אומרת התורה, כשאתה מלא בהכרת הטוב על קודמך, כשאתה בתודעת ענווה, רק אז: “וְשָׂמַחְתָּ֣ בְכׇל־הַטּ֗וֹב אֲשֶׁ֧ר נָֽתַן־לְךָ֛ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וּלְבֵיתֶ֑ךָ אַתָּה֙ וְהַלֵּוִ֔י וְהַגֵּ֖ר אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבֶּֽךָ”.
וכך גם אנחנו, השבוע, התמלאנו בהכרת הטוב לכל אשר עשו 25 לפנינו, ואחרי שמילאנו חלקינו בהודיה על כל הטוב הזה – עכשיו אפשר לשמוח שמחה שלמה. לסיום, אומר שאינני יודעת היכן אני אהיה בעוד חצי יובל שנים, אבל אני מאחלת שחצי היובל הבא עלינו לטובה, יביא עימו פסגות חדשות, והישגים, והמוני נשים ואנשים, גדולים וקטנים, משפחות ויחידים לבתינו, ושנמשיך לעשות בתודה, בענווה, באהבה ובאמונה את כל הדברים המופלאים שהביאונו עד הלום.
אמן ואמן, שנעשה ונצליח, שנה טובה ומבורכת.
הרבה נטלי לסטרג’ר – המניין המשפחתי קונסרבטיבי בכפר ורדים
**
לנטלי, הרבה של כולנו.
קולן של הנשים בתנ”ך מוצנע ולעיתים קרובות אף חסר. בחברה הפטריארכלית של אז, בה מתקיימת דומיננטיות גברית אין מקום לנשים עצמאיות, אסרטיביות, מתריסות, מנהיגות, ומוכיחות בעד שוויון וצדק. הן נתפסות כחריגות, מאיימות ! (בעיקר על ההגמוניה הגברית). לצערנו, אנו עדים לזה גם בעידן המודרני.
אך האישה החריגה היא הגיבורה האמיתית. ומבחינתנו נטלי, את הדוגמא האולטימטיבית לכך. תודה על שאת נותנת לנו להשמיע קול, להתקומם, לעמוד זקופות קומה וגאווה תוך תחושת שוויון ולדרוש זכויות וצדק.
תודה על שאת מאפשרת לנו להרגיש שהתנ”ך הוא של כולנו, ומותר להתלבט, ומותר להתנגד, ולכאוב ולהתריס ולהאמין שאפשר היה לנהוג אחרת גם באותו עולם עתיק. תודה על זה שאת מנגישה לכולנו עולם עשיר ואינסופי של חוכמה יהודית שלפעמים מנסה אפילו להיות יותר ליברלי.
והעיקר תודה שאת משקיעה בנו את ההכרה שצריך להיות אדם יותר טוב ומוסרי, שיש לנו זכויות אך הרבה חובות של הכרת הטוב ועשיית חסד, משפט וצדק ורק כך נוכל להיות עם נבחר ודוגמא לחברה אנושית הומנית וצודקת.
תודה מקרב לב
מקהילת הנשים והגברים כאחד של המניין המשפחתי המסורתי.
צילומים: בן עמי מוסק
4 תגובות
השארת תגובה
רפורמים …..
הכן היה מקסים ומרגש
קהילה מבורכת באנשיה ובמנהיגתה. הצטערתי שלא יכולתי להיות בחגיגה הנפלאה הזו אבל שמחה מראש על החגיגות שעוד נכונו לנו.
לא ראיתי שהזכירו את מי שהקים את הקהילה הרב צבי ברגר.